ע"א 9493/17 עזבון המנוח עזמי שריף יונס נ. מנהל מקרקעי ישראל - רשות הפיתו

1.

כפי שעולה מהראיות הנוספות שהתרנו את הגשתן, המשיבה 1 (להלן: רמ"י ) מנועה ומושתקת מלטעון כי הסכם החליפין בין הצדדים אינו בתוקף, וזאת לאחר שבהליך שהתנהל בבית המשפט העליון (ע"א 880/96) טענה כי ההסכם קיבל את אישורו של בית הדין השרעי, ובית המשפט קיבל את עמדתה וקבע כי עסקת החליפין עומדת בתוקפה.

די בטענה זו, כשלעצמה, כדי להביא לקבלת הערעור, וזאת מבלי להידרש לטענות נוספות שהועלו בערעור, ואשר גם בהן, לפחות בחלקן, מצאנו ממש.

2.

לאור זאת, דין הערעור להתקבל ואנו מורים כלהלן:

א .

ההוצאות שהושתו על המערערים בבית המשפט המחוזי – מבוטלות.

ב .

מוצהר בזה כי בכפוף לאמור להלן בס"ק ג', הסכם החליפין משנת 1976 עומד בתוקפו והמערערים זכאים לרשום על שמם את החלקות שהובטחו להם במסגרת הסכם זה, בכפוף להוראות כל דין, לרבות תשלום חיובי מס כאלה ואחרים ככל שיחולו.

ג .

מאחר ש-1/10 מחלקה 37 (להלן: המקרקעין ) נמכר על ידי רמ"י למשיבה 2 (להלן: הימנותא ), שהינה רוכשת בתום לב ובתמורה העומדת בתנאי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ונמכר על ידי הימנותא למשיב 3, הרי שלא ניתן להורות על ביצוע בעין של רכיב זה של הסכם החליפין משנת 1976. לאור עמדת רמ"י שלפיה אין באפשרותה להעמיד קרקע חלופית, אנו מורים שעל רמ"י לשלם למערערים, אם כפיצוי ואם כ"ביצוע בקירוב", את הערך של המקרקעין על פי השווי הריאלי שלהם נכון להיום, ובכך להעמיד את המערערים מבחינה כלכלית במצב בו היו אילולא נמכרו המקרקעין להימנותא ולמשיב 3, וניתן היה להורות על העברת המקרקעין לידיהם.

ככל שתתגלע מחלוקת בין הצדדים לגבי גובה הסכום – יחזור התיק לבית המשפט המחוזי לקביעת גובה הסכום, בהתאם לדרך החישוב הקבועה בס"ק ג' לעיל.

3.

אין צו להוצאות בערכאה זו. פקדון יוחזר למפקידו.