ע"א 9498/16 אוליב קרליבך בע"מ נ. נת"ע בע"מ

השופט נ' הנדל:

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (ת"א 48848-07-15 ו-48948-07-15, כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי ), לפיה דין התובענה שהגישו המערערים נגד המשיבים להימחק על הסף. עניינה של התובענה הוא במתן צו מניעה קבוע וסעדים נוספים המתייחסים לביצוע עבודות להקמת פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן מטעם 26 בעלי עסק במקום. שמענו את הצדדים ודעתנו היא כי דין הערעור להידחות.

אכן, בית המשפט אינו שש להורות על מחיקת תביעה על הסף. ואולם, כשם שאין מקום להשתמש בכלי זה במקרה לא מתאים, כך יש לעשות שימוש בו במקרה המתאים. המפתח להכרעה מעין זו מצוי בד' אמות כתב התביעה. ביכולתו של האחרון להכריע האם התיק יזכה לבירור לגופו, אם לאו. ודוק, אין הדבר אומר כי לא ניתן להגיש תביעה בסכסוך בין הצדדים, אלא כי כתב בית הדין שהוגש אינו עונה על דרישת תנאי הסף של כניסה לבית המשפט. יושם אל לב כי בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התביעה ולא על דחייתה. אף הוענקה הזדמנות למערערים לתקן את כתב התביעה אך הם בחרו שלא לעשות כן. כמובן, זוהי זכותם אך לעתים ישנן השלכות דיוניות לבחירה כזו.

עיון בכתב התביעה מגלה כי הסעדים המבוקשים הם צו מניעה קבוע מסוג quia

timet , לאמור – "הואיל והוא", דהיינו צו מניעה שנועד למנוע מעשים פוגעניים שטרם התרחשו. המוקד הוא בפגיעה עתידית מסתברת. על רקע ניסוח כתב התביעה ובהקשר של הסעדים המבוקשים, מתעוררות סוגיות של סמכות, מעשה בית דין והיעדר עילה. שילובן של טענות אלו מצדיק את התוצאה אליה הגיע בית המשפט בדבר מחיקת התביעה על הסף, גם אם לא כל נימוק בפני עצמו היה מביא לתוצאה זו. העניין רגיש הואיל ואין להגיש הליך אזרחי כדרך לערער על קביעות תכנוניות של הרשויות המוסמכות. בא כוח המערערים הדגיש כי לא זו כוונתו, אלא רצונו להגיש תביעת נזיקין. כפי שבית משפט קמא ציין אין לשלול דבר אפשרות של הגשת תביעת נזיקין, אך אין זו התביעה שהוגשה. יצוין שוב כי בית המשפט הדגיש שאינו קובע מסמרות בדבר התביעה שניתן להגיש, אלא שלל את זו שהוגשה בפועל. החלטה זו הייתה נכונה בזמן שניתנה והיא אף נכונה ביתר שאת היום, ולו מההיבט של מעשה עשוי. והכל על רקע התביעה כפי שהוגשה, על תוכנה.

2.

הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות ובשכר טרחת משיבה 1, ובהוצאות ושכר טרחת משיבים 2-3 – בסכום של 15,000 ש"ח לכל קבוצה.