ע"א 9524/11 חברת תבליני מימון נ. סולתם רדד

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (השופטת ע' קויפמן, להלן: בית המשפט

או השופטת ) לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת בת.א. 3004/08 ותיקים קשורים.

1.

בין בעלות הדין מתנהלים הליכים קשורים. הליך ההוכחות הסתיים ואף הוגשו סיכומים ועתה ממתינות בעלות הדין לפסק דין.

ביום 7.12.2011 הודיעה השופטת לצדדים כדלקמן:

"לפני ימים ספורים נודע לי באקראי כי מר אבינועם מימון הינו דודו של גיסי (בעלה של גיסתי). עובדה זו לא היתה ידועה לי בעת ניהול המשפט.

יודגש כי אין לי היכרות אישית עם מר אבינועם מימון.

עם זאת, בנסיבות העניין יש מקום לשמוע את עמדת

הצדדים בעניין זה. ...".

ואכן, התקיים דיון במעמד בעלות הדין ביום 14.12.2011. בפתח הדיון חזר בית המשפט על הדברים לפיהם מדובר בקרבת משפחה רחוקה ביותר שנודע לו עליה רק לאחרונה. בית המשפט אף ציין כי בהתאם לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: החוק ), אין עילת פסלות המחייבת את פסילתו. המערערת ביקשה כי בית המשפט לא יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינה. לעומתה, בא-כוח המשיבה סבר כי על בית המשפט לפסול עצמו, שכן המשיבה נמצאת בחוסר נוחות בהתחשב בנסיבות העניין. בהחלטתה, אף שהדגישה כי אין לה היכרות עם מר מימון וכי למיטב ידיעתה לא נפגשה עימו בעבר, החליטה השופטת לפסול עצמה בשל העובדה שמר מימון העיד לפניה וכן בשל מראית פני הצדק, תוך התחשבות בתחושת חוסר הנוחות של המשיבה.

על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי.

2.

המערערת טוענת כי הקרבה המשפחתית אשר קיימת, אם בכלל, בין השופטת למר מימון, אינה נופלת בגדר הגדרת החוק, ומר מימון אינו יכול להיחשב "בן משפחה" של השופטת, לרבות מדרגה ראשונה. בהתחשב בכך, וגם בעובדה שאין לשופטת היכרות קודמת עם מר מימון ולמיטב ידיעתה לא נפגשו בעבר, אף אין מדובר, לדעת המערערת ב"קרבה ממשית אחרת", המקימה עילת פסלות. המערערת מוסיפה כי אין בחוסר הנוחות של המשיבה ומראית פני הצדק כדי להקים עילת פסלות. לדעתה, המשיבה אף לא טענה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, אלא רק שנוצרה אצלה תחושת חוסר נוחות סובייקטיבית, אשר אינה מקימה עילת פסלות. המערערת מציינת כי ההליכים נמשכים זה למעלה משנתיים, ללא כל צל המעיב על תקינותם. פסילת בית המשפט ללא עילה בדין, תביא לדעת המערערת לחוסר צדק כלפיה ולעינוי דין.

המשיבה הגישה תשובתה לפיה לאור הנסיבות, כפי שעולה מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 14.12.2011, היא מותירה את ההכרעה בערעור לשיקול דעת בית משפט זה.

3.

דין הערעור להתקבל. אמנם, במקרה של פסילה עצמית של שופט יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק (ע"א 9144/07 פלונית (קטינה) נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית (לא פורסם, 7.4.2008)). ואולם, אין מדובר במשקל מכריע. כידוע, המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר על פסילה עצמית ובין אם מדובר על סירוב לפסילה, הוא אובייקטיבי, ולהתחשבות בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7550/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 8.12.2011)). אף יש להבחין בין מקרים שבהם השופט קבע כי הוא פוסל עצמו לבקשת בעל דין או בשל האווירה שנוצרה באולם לבין מקרה בו קבע במפורש כי דעתו ננעלה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 355 (2006)). יש לזכור גם כי השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון בתביעה פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין, באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו (ע"א 6575/11 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.10.2011)).

4.

במקרה דנן לא קמה עילה לפסילת השופטת מלדון בעניינה של המערערת. מדובר, לכל היותר, בחשש סובייקטיבי של המשיבה, כעולה מפרוטוקול הדיון, שאינו מלווה בחשש אובייקטיבי, לפיו לא יהיה ביכולתו של בית המשפט לנהל את הדיון באובייקטיביות הדרושה בשל אותה קרבה רחוקה ביותר (שלא הייתה ידועה לו כלל) בין מנהלה של המערערת לבין השופטת. אין די בחשש זה כדי לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בהליכים שלפניו, המצויים, כאמור, לפני סיום, בשלב שלאחר סיום העדויות והסיכומים. אשר למראית פני הצדק: כלל הוא כי טעם זה בלבד אינו מצדיק פסילת שופט, ללא ביסוס אובייקטיבי ממשי למשוא פנים (ראו: ע"א 6275/03 רותם שגיא, עו"ד נ' דניאל סלע

(לא פורסם, 28.7.2003)). כאמור, משלא מתקיים במקרה דנן חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק באופן אובייקטיבי את פסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינה של המערערת, דין הערעור להתקבל.

הערעור מתקבל, אפוא. התביעה תוחזר לשופטת ע' קויפמן בבית משפט השלום בבאר-שבע להמשך דיון.