ע"א 9532/09 סלעית מזרחי נ. עיריית ירושלים

לפני בקשה להפחתת סכום ערבון אשר הועמד על-ידי המזכירה הראשית על 25,000 ₪. הבקשה הינה להפחית את הסכום ולהעמידו בגבולות הסך של 6,000-3,000 ₪.

הערעור שבכותרת נסוב על הימנעותו של בית המשט המחוזי לפסוק הוצאות לטובת המערערות בהליך שהתקיים לפניו, במסגרתו נמחקה בהסכמה תובענתם. לטענת המערערות, סך ההוצאות הריאליות אותן תבעו מהמשיבה בבית המשפט המחוזי עמד על 25,000 ₪ ומכאן שזהו שווי הערעור. בהתחשב בכך נטען כי סכום הערבון שנקבע אינו סביר ואינו מידתי. עוד נטען, כי הערעור אינו מורכב וסיכוייו גבוהים.

המשיבה מתנגדת לבקשה משני טעמים. ראשית, נטען כי המערערות לא טענו, ובודאי שגם לא הוכיחו, היעדר יכולת כלכלית להפקדת ערבון. שנית, נטען כי הפקדת הערבון נועדה להבטיח את הוצאות המשיבה בהליך במידה והערעור ידחה, והוצאות אלו אינן נגזרות משווי פסק הדין נשוא הערעור. נטען, כי אם יוטלו הוצאות בגין ההליך שבכותרת, צפוי כי סכומן יהיה גבוה מגבולות סך הערבון המבוקש של 6,000-3,000 ₪.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ראיתי להיעתר לבקשה באופן חלקי. אמת המידה העיקרית לקביעת שיעור העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד והיא לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/98 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186). יודגש לעניין זה כי היחס בין גובה הערבון לבין שווי העניין הנדון לפני בית המשפט אינו השיקול הבלעדי. לא מתקיימת, בהכרח, התאמה מלאה בין פסיקת הוצאות לבין שווי הסכסוך. נקודת המוצא בפסיקת הוצאות הינה כי יש לפסוק לבעל דין הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא, ובלבד שהמ דובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך, בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ראו, בג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, 30.6.05)). כפועל יוצא מכך, בעל דין עשוי להתחייב בהוצאות גבוהות אף כאשר שווי ההליך נמוך, ואפילו בהוצאות העולות על שווי ההליך, אם יימצא כי ההוצאות הריאליות של הצד שכנגד היו סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך.

במקרה דנן, סכום העירבון שנקבע תואם את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון, בהתחשב בטיב ההליך, במורכבותו, ובפסיקת ההוצאות המקובלת בערעורי פסלות. יחד עם זאת, בשים לב לשווי הכלכלי של המחלוקת, להיקף ההתדיינות הצפוי, לכך שהערבון נועד להבטיח הוצאות של משיב אחד בלבד ולכך שאין המדובר בערעור מורכב במיוחד, נראה כי ניתן להסתפק בערבון בסך 15,000 ₪.

הסכום האמור יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא ידחה ההליך בלא צורך בהתראה נוספת. אין צו להוצאות בבקשה זו.