ע"א 9605/03 ד"ר משה יגלום נ. שר הבריאות

1.המבקש, מומחה בפסיכיאטריה, מערער על החלטתו של שר הבריאות להתלות את רישיונו לתקופה של 8.5 שנים. במסגרת הערעור הוא הגיש בקשה לצירוף ראיות נוספות שעניינן מסמכים מגורמי רפואה, רווחה וסעד ציבוריים, שטיפלו במי שהתלונן נגדו (להלן: המתלונן ), בשנים הרלוונטיות לערעור. לחלופין, ביקש המבקש כי בית המשפט יורה על החזרת הדיון לועדת הקובלנה על מנת שזו תגבה את הראיות הנוספות ותיתן החלטה חדשה בהתבסס על כלל הראיות שיוצגו בפניה. המסמכים נשוא הבקשה התגלו לראשונה, כך טוען המבקש, במסגרת תביעה נזיקית אותה הגיש כנגדו המתלונן ושעילתה הנזקים הנפשיים שנגרמו לו, לטענתו, על-ידי המבקש. במסגרת תביעה זו, שהוגשה לאחר שניתנה החלטת ועדת הקובלנה, עליה מוגש הערעור שבפנינו, חתם המתלונן על טופס בקשת מידע רפואי וויתור על סודיות. לטענת המבקש, במסמכים אותם הוא מבקש להגיש היום יש כדי להפריך את קביעת הועדה לפיה קיים המבקש יחסי מין עם המתלונן בד בבד עם הטיפול בו. לשיטתו אותם מסמכים מוכיחים שבתקופה הרלבנטית טופל המתלונן בידי גורמים אחרים שאינם המבקש. עוד טוען המבקש כי דבר קיומן של הראיות הנוספות לא היה ידוע לו בזמן שהתנהל הדיון בפני הועדה וכן, כי לא היה באפשרותו להשיגן קודם לכן על אף שנהג בשקידה ראויה. זאת - בשל העדר הליכים של גילוי מסמכים, שאלונים והודיות, בהליכים בפני ועדות קובלנה ולאור העדר פרקטיקה של ויתור על סודיות בהליכים כגון אלו שבמסגרתם אין המתלונן צד להליך והמדינה היא הקובלת.

טרם שנדונה הבקשה להוספת ראיות, הגיש המבקש גם בקשה להתיר לו לעשות שימוש בטופס בקשת מידע רפואי וויתור על סודיות, שנחתם, כאמור, על-ידי המתלונן במסגרת תביעת הנזיקין שהגיש. לחלופין, הוא מבקש ליתן צו המורה למתלונן לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית במסגרת הערעור שבפנינו. בה בעת הגיש המבקש גם בקשה לצרף את המתלונן כמשיב נוסף לבקשה לוויתור על חיסיון, זאת מאחר והמתלונן הוא המחזיק בחסיונות שאת הסרתם מבקש המבקש.

2.המשיבים מתנגדים לבקשות כולן. לטענתם, היה בידי המבקש לגלות בשקידה סבירה את הראיות אותן הוא מבקש לצרף. כך, למשל, בהליך המשמעתי, שהתקיים בפני הועדה, עמדה בפני המבקש – כך מציינים המשיבים - האפשרות לחקור את המתלונן בחקירה נגדית אודות הטיפולים שקיבל מגורמים אחרים (ובמיוחד כך לאור הרשום בפרוטוקול הוועדה על פיו מתייחס המתלונן לעובדה כי היה גם בטיפולה של התחנה לבריאות הנפש). עוד הם טוענים כי בראיות, אותן מבקש המבקש להגיש, אין כדי להשפיע בצורה מכרעת על תוצאות המשפט, כפי שנדרש לשם הכשרת ראיות נוספות בערעור, שכן, אפילו ייקבע שהמתלונן היה מטופל על-ידי גורמים נוספים, אין בכך כדי לעורר ספק בקביעת הועדה לגבי יחסי מטפל-מטופל ששררו בין השניים בתקופה הרלוונטית.

המתלונן, שהתבקש אף הוא להגיב על הבקשות, מתנגד להן.

3.עיינו בבקשות ובתגובות להן, ומצאנו כי דין הבקשות, כולן, להידחות. קבלת הבקשה לצירוף הראיות מותנית בהסרת חיסיון. ויתור הסודיות שניתן בהליך התביעה האזרחית אין בו די כדי לשמש גם בהליכים שבערעור שבפנינו ואין לכפות היום, על מי שאינו צד להליך לוותר על החיסיון הרפואי העומד לו. אלא ששאלה זו אינה מכריעה את הכף בענייננו. ראשית, משום שגם לו לא נתעוררה שאלת החיסיון היה המבקש נכשל בבקשתו משלא עלה בידו להוכיח שלא יכול היה להביא את הראיות המבוקשות קודם למתן ההחלטה בוועדה (נהפוך הוא, מתצהירו של המתלונן עולה כי המבקש ידע על העובדות הנוגעות לטענות אותן הוא מבקש להוכיח כבר במועדים הרלוונטיים בעבר).

ושנית – וזה עיקר: אפילו נצא מהנחה שהאמור בראיות הנוספות הוא כולו אמת וכי הראיות הן קבילות, לא יהיה בהן כדי לשנות, לכאן או לכאן, את התוצאה, כיוון שאפילו היה המתלונן בטיפול אצל רופא אחר או במסגרת גוף רפואי אחר, אין הדבר שולל את האפשרות שהוא היה גם בטיפולו של המבקש באותו הזמן. יודגש כי לא נטען לפנינו כי יש בראיות החדשות שמבקשים להגישן התייחסות ישירה לשאלה אם היה או לא היה קשר טיפולי בין המבקש והמתלונן.

דין הבקשות כולן להידחות, אפוא. אין צו להוצאות.