ע"א 9624/03 אריה דטל נ. דיאנה דטל

הערעור שבכותרת הוגש כנגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בהליך ערעורי. פסק הדין ניתן בהליך שהוגש כבקשת רשות לערער. ברם, אין לעובדה זו חשיבות לצורך העניין שבפניי, שכן גם תחת ההנחה הנוחה ביותר למערער, לפיה ניתן פסק הדין בערעור, ולא בבקשת רשות לערער, לא יכול להיות ספק כי הדרך לתקיפתו היא על ידי הגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה. אכן, אין הדין מקנה זכות לערער לשתי ערכאות ערעור, והאפשרות לפנות לערכאת ערעור בגלגול נוסף מותנית במתן רשות על ידה (ראו סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984).

מאליו ברור, כי הערעור שבכותרת הוגש שלא כדין. במצב זה עולה השאלה האם יש מקום להאריך את המועד, כמבוקש, להגשת בקשת רשות לערער. לעניין זה יש לדעתי להשיב בחיוב. בהתחשב בתקופות הפגרה והשביתה, הערעור שבכותרת הוגש בתוך תקופת המועדים להגשת בקשת רשות לערער. יוצא, כי המשיבה הועמדה במועד על כוונת המערער לתקוף את החלטת הערכאה הקודמת. זאת ועוד, המשיבה עצמה לא פנתה לבית המשפט בכל בקשה הנוגעת להגשת הערעור שלא כדין, ומכך מתחזקת המסקנה כי לא פיתחה כל ציפיה לכך שלא תוטרד עוד בהליך ערעורי. במצב זה, אף כי קשה לראות את הטעות בנקיטת ההליך כטעות סבירה או כטעות בלתי נמנעת באופן סביר, נראה לי שיש מקום להארכת המועד המבוקשת (ראו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32).

התוצאה היא, שאני מורה על מחיקת הערעור שבכותרת. המערער יוכל להגיש בקשת רשות לערער תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו. נוכח ההתדיינות בעניין דרך התקיפה של פסק דין הערכאה הקודמת, אשר נדרשה בשל מחדל של המערער, ישא המערער בהוצאות המשיבה בבקשה שבפניי בסך של 2,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין וכן הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל. קבלת בקשת רשות לערער לרישום מטעם המערער מותנית בהמצאת אישור על ידו על תשלום ההוצאות האמורות לידי המשיבה.