ע"א 966/10 אלי רייפמן נ. כונס הנכסים הרשמי

המזכירה הראשית של בית משפט זה קבעה את סכום העירבון בהליך שבכותרת בסך של 10,000 ₪. המערער נדרש להפקיד את העירבון תוך 30 ימים (ואכן העירבון הופקד ביום 8.3.2010). ביני לביני, ביום 23.2.2010, הוגשה הבקשה שלפניי, מטעם המשיב 1, להגדלת סכום העירבון ולהקדמת מועד הפקדתו. הנימוק העיקרי לבקשה הוא טענת המשיב 1 כי המערער מרבה בהגשת בקשות והליכי סרק וכי קיים חשש ממשי שאם יידחה הערעור שבכותרת – ערעור על החלטת כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך שלא לפסול את עצמה מלדון בעניינו – לא יעמוד המערער בתשלום ההוצאות שייפסקו כנגדו, אם ייפסקו. המשיב 1 סבור כי הסיכוי שערעור הפסלות יידחה גבוה, וכי המערער אינו "חייב סטנדרטי אלא חייב ממולח ומתוחכם" המנצל את הליכי המשפט לשם עיכוב הליכי הכינוס וחבלה בהם.

המערער מתנגד לבקשה שיש בה, לדבריו, כדי לפגוע בזכויות יסוד ובכללן זכות הגישה לערכאות. המערער סבור כי גובה העירבון שנקבע – ושהופקד בינתיים – הוא כמקובל בערעורי פסלות, בהתאם לסכום ההוצאות שנפסק ברגיל בהליכים מסוג זה. המערער מדגיש כי מצוי הוא בהליכי כינוס נכסים וכי מצבו הכלכלי הקשה.

לאחר ששקלתי בדבר לא ראיתי להיעתר לבקשה. אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות יש להביא בחשבון שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. גם מצבו הכלכלי של המערער הוא שיקול בעל חשיבות, והרשימה אינה סגורה.

בענייננו אמנם מדובר בערעור פסלות רחב היקף ועב כרס, אך בה בעת יש לציין כי סכום העירבון שנקבע אינו משקף חריגה ברורה מהסכומים שנהוג לפסוק בערעורי פסלות (ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט 362 (2006); ראו גם בש"א 10064/03 זריפי נ' כהן , פ"ד נח(4) 97 (2004)). בהתחשב בעובדה זו, במספר המשיבים, במהות ההליך, באי-פסיקת הוצאות בבית המשפט קמא, ובהיות המערער מצוי בכינוס נכסים, לא שוכנעתי כי הונח טעם מספק להגדלת סכום העירבון.