ע"א 9669/17 רחל סופר נ. סולי ברט

1.

בהמשך לאמור בהחלטתי מיום 1.2.2018 ולאחר שעיינתי בקפידה בטענות הצדדים, נותרתי בדעתי כי האמור בפסק דינו של כב' השופט נ' סולברג מיום 21.1.2018 ברע"א 4620/17 (להלן: פסק הדין ) חל על הערעור שלפניי, כלומר - המגבלה לעניין הצורך בקבלת אישור מטעם הנאמן להגשת כתבי טענות, רלוונטית גם ביחס לערעור זה.

2.

אכן, הערעור שלפניי - המופנה כנגד החלטה שהתקבלה במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינה של המערערת - בא באופן ברור ומפורש בגדר קבוצת ההליכים הרביעית שבפיסקה 9 לפסק הדין. זוהי קבוצת ההליכים שאותם נאסר על המערערת להגיש ללא אישורו המוקדם של הנאמן. הערעור הוגש אמנם ביום 11.12.2017, לפני המועד שבו ניתן פסק הדין, ואולם כפי שיובהר מיד אין בכך כדי להועיל למערערת.

3.

האיסור על הגשת כתבי טענות ללא אישורו המוקדם של הנאמן נקבע על ידי בית המשפט של פשיטת רגל עוד בשנת 2016, וממילא עמד בתוקפו במועד הגשתו של הערעור דנן. פסק דינו של כב' השופט נ' סולברג לא יצר - יש מאין - איסור על הגשת הליכים מטעם המערערת ללא אישור הנאמן, אלא אך דחה ערעור (לאחר מתן רשות) על אותה החלטה של בית משפט קמא שהבהירה את גדרי האיסור (להלן: החלטת ההבהרה ). ואכן, בניגוד לטענת המערערת פסק הדין אינו כולל קביעה לפיה הוא נועד לחול מכאן ולהבא בלבד. קביעה שכזו אף לא הייתה עולה בקנה אחד עם התכלית העומדת בבסיס ההגבלה שהוטלה על המערערת.

4.

ודוק: לא נעלמה מעיניי החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 8.8.2016 בע"א 4199/16, במסגרתה נמנעה הרשמת מלמחוק הליך ערעורי שהוגש על ידי המערערת ללא אישור הנאמן, תוך שקבעה כי יש להמתין עד למתן החלטה סופית בגדר ההליך הערעורי על החלטת ההבהרה. המתנה זו, שמקורה בגישה זהירה בכל הנוגע למחיקת הליכים, אינה מובילה לכלל מסקנה לפיה ההגבלה שהוטלה על המערערת נוצרה לראשונה עם מתן פסק הדין ביום 21.1.2018.

אוסיף במאמר מוסגר, כי בניגוד לע"א 4199/16 והערעורים הקשורים לו, המצויים בשלב דיוני מתקדם, הערעור שלפניי מצוי בראשית דרכו ולמעשה טרם הוסדרה בגדרו סוגית האגרה והעירבון. המשך ניהולו של הערעור עשוי אפוא להיות כרוך בהשלכות כלכליות מבחינתה של המערערת, וממילא חלה התכלית הנזכרת בפיסקה 10 לפסק הדין שעניינה הגנה על כספי המערערת המוקנים לנאמן. שיקול זה תומך אף הוא במסקנה לפיה ההגבלות שבפסק הדין חלות ביחס לערעור דנן.

5.

נוכח כלל האמור לעיל, רואה אני לקבוע כי המשך ניהולו של ערעור זה מותנה בכך שהנאמן ייתן אישור בדיעבד להגשתו. כפי שצוין בפסק הדין (פיסקה 10), ככל שיסרב הנאמן ליתן אישור כאמור תוכל המערערת לפנות לבית המשפט של פשיטת רגל בבקשה מתאימה.

6.

על כן, ובהתאם לבקשתה החלופית של המערערת (סעיף 10 לתגובה מיום 11.3.2018), ניתן למערערת פרק זמן לשם השגת אישור כאמור. המערערת תודיע - לא יאוחר מיום 15.5.2018 - האם קיבלה אישור בדיעבד להגשת הערעור. ככל שהתשובה לכך תהיה בשלילה, לא יהיה מנוס מלהורות על מחיקת הערעור.