ע"א 9696/11 גיל חץ אבטחה בע"מ נ. מוחמד מוסוויס

על שולחני שני ערעורים וערעור שכנגד. הערעורים כולם נסבים על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבו חויבו המערער בע"א 9696/11 (להלן: גיל חץ ) והמערערים שכנגד (להלן: שורש ) בתשלום פיצויים למערער בע"א 32/12 (להלן: הנפגע ) בגין תאונת עבודה. הבקשה שלפניי הוגשה על-ידי המשיבים 9-6, למחיקה על-הסף של הערעור שכנגד בעניינם .

כאן המקום להבהיר, כי המשיבים 9-6 היו בין הנתבעים בבית המשפט המחוזי. לגבי המשיבה 6 ציין בית המשפט המחוזי בפתח פסק-דינו כי למעשה היא וגיל חץ הן אותה חברה. לגבי המשיבים 9-7 קבע בית המשפט כי הנפגע זנח את טענותיו לעניין אחריותם האישית, ועל כן התביעה האישית נגדם נדחתה. בגדרי הערעורים העיקריים שהוגשו על-ידי הנפגע ועל-ידי גיל חץ לא נזכרו המשיבים 9-7 כלל בכותרת, וממילא גם לא הועלו כנגדם טענות כלשהן. עם זאת במסגרת הערעור שכנגד (מטעם שורש) התווספו שמותיהם לכותרת והועלו טענות אישיות וישירות כלפיהם. מכאן הבקשה שלפניי (מיום 9.7.2012), שלה הוגשה תגובתו של שורש (ביום 17.7.2012).

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כלל הוא כי ערעור שכנגד צריך לתחום את עצמו לעניינים שעלו בגדרי הערעור העיקרי (ע"א 3034/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1 (1995)). על כן, לא ניתן להעלות בערעור שכנגד כל השגה לגבי פסק-הדין של הערכאה הקודמת; ניתן להעלות רק השגות שיש להן זיקה למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי. עמד על כך בית המשפט העליון באחת הפרשות:

בעצם האפשרות להגיש ערעור שכנגד מוענקת פריבילגיה למי שיכול היה לערער בערעור ראשי ולא עשה כן, לחרוג מפרקי הזמן הקצובים לו להגיש ערעור רגיל, ופריבילגיה זו מהווה גם כעין שוט כלפי הצד שכנגד החפץ בהגשת ערעור ראשי מצידו. דין הוא שזכות זו לא תהא כלפי כל ענין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו - שומה עליו שיהא באותו ענין בו עוסק הערעור העיקרי (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).

הנה כי כן, הערעור שכנגד הוא שטר ששוברו בצדו. בגדרי הערעור שכנגד ניתן להציג טיעונים רק לגבי העילות המונחות ביסודו של הערעור העיקרי. אכן, "הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על-כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695, 700 (1991)). אמת, דרישת ההקבלה או הזיקה העניינית אינה דרישה דווקנית ומצמצמת (ראו ע"א 8644/06 רבינוביץ נ' מולכו (לא פורסם, 24.6.2007)). עם זאת, גם אין לפרוץ את גדריה יתר על המידה. אחד הביטויים הבולטים לדרישת הזיקה הוא בזהותם של בעלי-הדין. ערעור שכנגד יכול להיות מוגש רק כלפי המערער עצמו (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 846 (מהדורה שביעית בעריכת שלמה לוין, 1995)). אכן, "הערעור שכנגד לא יופנה כלפי בעל-דין שלא ערער בערעור העיקרי" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 656 (מהדורה עשירית, 2009)). ההלכה שלפיה ערעור שכנגד אינו "תופס" אלא את אותו בעל-דין שהגיש את הערעור העיקרי נקבעה מקדמת דנא (ראו ע"א 6245/69 פילוסוף נ' דוידזון , פ"ד כד(2) 378, 382 (1970)), ובית המשפט חזר עליה פעמים רבות (ראו ע"א 4835/07 קן טק טנ'צרס בע"מ נ' אברבנאל (לא פורסם, 1.1.2008), והאסמכתאות הרבות שם).

בענייננו, המשיבים 9-6 לא הגישו ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי; הערעור הוגש על-ידי גיל חץ. המשיבים 9-6 אף לא נזכרו בערעורה של גיל חץ (ואף לא בערעורו של הנפגע). גם ההשגות המועלות בערעורה של גיל חץ (ראו תמצית הנקודות המועלות בסעיף 7 להודעת הערעור בע"א 9696/11) אינן מתייחסות למשיבים 9-6, ובפרט לא לעניין האחריות האישית של המשיבים 9-7 – נושא שנזנח, כאמור, על-ידי הנפגע בבית המשפט המחוזי. במצב דברים זה מקובלת עליי טענתם של המשיבים 9-6 כי שורש לא היה רשאי להעלות בגדרי הערעור שכנגד טענות ישירות כלפיהם, והיה עליו להפנות את הערעור שכנגד אך ורק כלפי המערערת – גיל חץ – תוך שמירה על זיקה עניינית למסגרת שהותוותה בערעור העיקרי.

עיינתי בטענות שורש בתגובתו מיום 17.7.2012 – לרבות הטענות בדבר הבנות בלתי-כתובות בבית משפט קמא – ולא מצאתי כי יש בהן כדי להכשיר את הערעור שכנגד כפי שהוגש. די שאומר כי טענות אלה בוודאי אינן הופכות את המשיבים 9-6 למערערים בערעור העיקרי, וממילא אינן הופכות אותם למשיבים לגיטימיים בערעור שכנגד . ראוי לחזור ולהבהיר כי הזכות להגיש ערעור כנגד אינה נוגעת לכל עניין שליבו של המערער שכנגד חפץ בו, "אלא, בהיות הערעור שכנגד סמוך על שולחנו של הערעור העיקרי, ולשם הגשמת מטרותיו – שומה עליו שיהא באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי. מכאן מובן גם, כי הערעור שכנגד לא יכול שיופנה כלפי בעל דין שלא ערער בערעור העיקרי" (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק – שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. , פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)).

לאור האמור, דין הערעור שכנגד – במתכונת שבה הוגש – להימחק. אני מתיר לשורש להגיש ערעור שכנגד מתוקן, העומד בדרישות הדין, וזאת בתוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין). הערעור שכנגד המתוקן יבוא חלף הערעור שכנגד שהוגש ביום 31.1.2012 (שיוחזר לבא-כוח המערערים שכנגד). המערערים שכנגד יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים 9-6 בסך של 4,000 ₪.