פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
971/99
בפני:
כבוד השופט ת' אור
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופט א' ריבלין
העותר
ת :
התנועה למען איכות השלטון בישראל
נגד
המשיבים
:
1.
ועדת הכנסת
2.
הכנסת
3.
הושעיה אפי
4.
בגין בנימין
5.
בן צור שמריהו
6.
דיין חיים
7.
הנדל צבי
8.
וייס שבח
9.
חאג' יחיא רפיק
10.
אדרי רפאל
11.
בויים זאב
12.
עבד אלוהב דראושה
13.
הראל יהודה
14.
זוילי ניסים
15.
יהב יונה
16.
אורי אור
17.
אלול רפאל
18.
בן מנחם אלי
19.
גולדמן מיכה
20.
דרעי אריה
21.
וינברג צבי
22.
זיסמן עמנואל
23.
לובוצקי אלכסנדר
24.
מסאלה אדיסו
25.
סעד אחמד
26.
וליד צאדק חאג' יחיא
27.
ראם דוד
28.
מגן דוד
29.
פלד משה
30.
צוקר דדי
31.
שאקי אבנר חי
32.
לנקרי יהודה
33.
מירום חגי
34.
סלים סאלח
35.
פנחסי רפאל
תשובה
לצו על-תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ו
באייר תש"ס (31.5.00)
בשם
העותר
ת
עו"ד אליעד שר
גא; עו"ד ברק כלב
בשם
המשיבים
:
עו"ד נורית אלשטיין
החלטה
בעתירה זאת, שהוגשה ביום 12.2.99 ותוקנה ביום 17.6.99, מבקשת העותרת להביא לביטול החלטה שוועדת הכנסת (המשיבה 1) קיבלה, ביום 6.1.99, מכוח סמכותה לפי חוק גימלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט1969- (להלן - חוק הגימלאות). ההחלטה עוסקת בזכות לקיצבה של חברי הכנסת הארבע-עשרה שנבחרו עם תחילת כהונתה של כנסת זאת ולא נבחרו לכנסת החמש-עשרה. היא קובעת, כהוראת שעה, כי חישוב הקיצבה של חברי כנסת אלה יתבצע על יסוד ההנחה שהכנסת הארבע-עשרה השלימה תקופת כהונה של ארבע שנים. הלכה למעשה, כיוון שהכנסת הארבע-עשרה כיהנה בפועל רק שלוש שנים, ההחלטה מעניקה זכות לקיצבה לחברי כנסת שלא היו זכאים עד אז לקיצבה, והיא גם מגדילה את שיעור הקיצבה המשולמת לחברי כנסת אחרים. בית המשפט הוציא צו על-תנאי בעתירה ביום 27.5.99, ושמע את התשובה לצו זה ביום 31.5.00. לכאורה, העתירה בשלה להכרעה. עם זאת, קודם שנפנה לכתיבת פסק הדין אנו מבקשים לבדוק אם קיימת אפשרות שהעניין הנדון בעתירה יוסדר בדרך אחרת ולא בדרך של הכרעה שיפוטית. אפשרות זאת מתעוררת בעקבות התפתחות שארעה, לאחר הדיון בעתירה, בנוגע לעתירה נוספת שהוגשה על ידי העותרת לבית משפט זה.
באותה עתירה (בג"ץ 3706/99 מיום 3.6.99; להלן - העתירה הנוספת) התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטה נוספת שוועדת הכנסת קיבלה, ביום 31.5.99, כהוראת שעה לפי חוק הגימלאות. ההחלטה הקנתה זכות למענק הסתגלות למי שכיהנו כחברי הכנסת הארבע-עשרה רק חלק מתקופת כהונתה של כנסת זאת, והיא סטתה מן הכלל שנקבע על ידי ועדת הכנסת בשנת 1996, המתנה את הזכות למענק הסתגלות בכהונה של חבר הכנסת במשך תקופת כהונה מלאה של כנסת אחת לפחות.
עם הגשת העתירה הנוספת ביקשה העותרת שהדיון בה יאוחד עם הדיון בעתירה שלפנינו, לאור הקירבה העניינית בין שתי העתירות. בית המשפט איחד את הדיון כמבוקש, והוציא צו על-תנאי גם בעתירה הנוספת.
ביום 25.10.99 הוגשה לבית המשפט הודעה מטעם פרקליטות המדינה בנוגע לעתירה הנוספת. בהודעה נאמר כי יושב ראש הכנסת החמש-עשרה, ח"כ אברהם בורג, החליט להעביר את ההחלטה בעניין מענק ההסתגלות, נושא אותה עתירה, לבחינה חוזרת בוועדת הכנסת. הדיון בוועדת הכנסת התקיים ביום 16.11.99, ובסיומו החליטה הוועדה להעביר את
העניין לבחינה של ועדה ציבורית לעניין משכורות ותשלומים אחרים לנושאי משרה ברשויות השלטון. הוועדה שמונתה, בראשות השופט (בדימוס) ש' אלוני (להלן - הוועדה הציבורית), החליטה (ביום 6.6.00) להמליץ בפני ועדת הכנסת לבטל למפרע את החלטתה מיום 31.5.99. החלטה זאת, אמרה הוועדה הציבורית, "משנה באורח מהותי" את הכלל שנקבע על ידי ועדת הכנסת בשנת 1996, השולל מענק ההסתגלות מחבר הכנסת שכיהן רק חלק מתקופת כהונתה של הכנסת, "והריהי הופכת להיות מעין הטבה הניתנת לכל חבר כנסת גם אם כיהן מספר חודשים, כשלא זאת היתה הכוונה. הוועדה סבורה כי החלטה פרסונלית כזו שיש עמה פגיעה בעיקרון שהביא לחקיקת תקנה 15א [בה נקבע הכלל הנזכר] הינה בלתי תקינה ובלתי סבירה. יתר על כן, גם המועד והדרך שבה נתקבלה ההחלטה מצביעים על פסלותה". ועדת הכנסת קיימה דיון בהמלצה זאת, ביום 11.7.00, והחליטה לאמץ אותה ולבטל למפרע את ההחלטה מיום 31.5.99. כתוצאה מכך, התייתר הדיון בעתירה הנוספת, והיא אכן נמחקה בפסק דין שניתן ביום 3.9.00.
הקירבה בין העתירה שלפנינו לבין העתירה הנוספת, שהביאה לאיחוד הדיון בשתי העתירות, עדיין קיימת ועומדת. מטעם זה, ולאור ההחלטה של הכנסת בעתירה הנוספת בעניין מענק ההסתגלות, סבור בית המשפט כי מן הראוי יהיה שתינתן לכנסת (או לועדת הכנסת) האפשרות לשקול מחדש את עמדתה גם בעניין הקיצבה המתעורר בעתירה זאת. יתכן כי הכנסת (או ועדת הכנסת) תראה לנכון לקיים גם בעניין זה דיון נוסף בוועדת הכנסת ואולי לבקש בחינה על ידי ועדה ציבורית, כפי שהכנסת (או ועדת הכנסת) תחליט. לפיכך החליט בית המשפט לעכב בינתיים את כתיבת פסק הדין בעתירה זאת, ולהמתין להודעה מטעם הכנסת לפני שבית המשפט יחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה.
יושב ראש הכנסת מתבקש להגיש לבית המשפט את ההודעה תוך 45 ימים.
ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"א (17.12.00).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99009710.
I17