פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
9730/07
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המערער:
אלי אוזן
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד צוריאל לביא, בתפקידו ככונס הנכסים של חברת נגה
2. כונס הנכסים הרשמי
הוגש הליך
החלטה
1.
ערעור זה הוגש ביום 15.11.07 ועיקרו השגה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מיום 10.9.07, כמו גם מספר החלטות ביניים שניתנו במהלך ניהול ההליך בבית משפט קמא. הודעת הערעור מחזיקה 38 עמודים. ביום 15.1.08 ניתנה על ידי החלטה ולפיה הודעת הערעור אינה עומדת, על פניה, בהוראות תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ובהתאם ניתנה למערער הזדמנות לנמק מדוע לא ימחק ערעורו או יוגש, לחילופין, בהיקף שלא יעלה על 20 עמודים.
2.
בתגובת המערער לנדון (מיום 27.1.08) הובאו מספר טענות. בין היתר, נטען כי הודעת הערעור אינה חורגת מן ההיקף המקובל והנדרש בעיקר בשים לב להשגה לא רק על פסק הדין אלא גם על החלטות ביניים; כי אין עילה להתערבות בעניין זה של ניסוח כתבי הטענות ואין מ דובר
במקרה חריג המצדיק התערבות מעין זו; כי אין בידי סמכות להורות על מחיקת ההליך בנסיבות אלו וכי קיים קושי כי אדון בעניין בשים לב לדעה הנחרצת לכאורה שהובעה בהחלטתי הנזכרת מיום 15.1.08.
3.
יאמר מיד, כי לא מצאתי ממש בטענות המערער לעניין חוסר סמכות ודעה קדומה. אשר לסמכות, הרי שזו נובעת בראש ובראשונה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המאפשר לרשם לדון ולהחליט להורות "בכל עניין הנוגע לניהולו של הליך". בנוסף, נובעת סמכות זו, לדידי, מכוח תקנות סדר הדין האזרחי עצמן. אופן ניסוח הודעת הערעור, כמו גם הוראות נוספות לגבי אופן הגשת הערעור, קשורות כולן לניהול מרשם התיקים, המצוי בסמכותו של רשם בית המשפט והוא מוסמך, אפוא, ליתן הוראות לעניין אי התאמת כתב בית דין ואף אי קבלה לרישום (וראו תקנה 421 לתקנות). מעבר לכך, תקנה 448(א1) מאפשרת לרשם בית המשפט העליון ליתן הוראות לעניין סיכום הטענות בערעור, וממילא יש קושי בטענה לפיה דווקא בכל הקשור לאי עמידת הודעת הערעור במצוות התקנות, אין בידי הרשם סמכות. אין, אפוא, בידי לקבל טענה זו של חוסר סמכות. גם בטענה לעניין דעה קדומה אין ממש. נכון הדבר, כי מהחלטתי שמיום 15.1.08 עולה כי על פניו קיים קושי בהודעת הערעור. עם זאת, האמור נכתב "על פניו" ובה בעת ניתנה למערער הזדמנות לשכנע בנדון ולהביא עמדתו, וממילא אין כל עילת פסלות – שלמעשה גם לא נתבקשה – ואין, אפוא, כל קושי כי אדון בעניין זה למרות החלטתי שמיום 15.1.08.
4.
השאלה שנותרה, אפוא, לבירור היא כלום יש עילה במקרה זה להורות על קיצור הודעת הערעור. מקובלת עלי עמדת המערער לפיה יש ליתן משקל לכך שמ דובר בהשגה לא רק על פסק הדין אלא גם על ארבע החלטות ביניים שניתנו. כן מקובל עלי כי נקודת המוצא בנדון הינה כי בית המשפט אינו משמש כ"עורך-על" של כתבי טענות וכי במסגרת זו יש כמובן ליתן משקל לזכותו של בעל דין למיצוי זכות הערעור שבידיו (סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה). עם זאת, קיים קושי למקרא הודעת הערעור במסקנה לפיה הערעור אכן עומד במצוות תקנה 414 לעניין פירוט תמציתי של נימוקי ההתנגדות להחלטה עליה מערער המערער. הודעת הערעור אינה כוללת רק את נימוקי ההתנגדות אלא הרחבה ניכרת שלהם, ובכלל זה ציטוטים מראיות שונות ועדות ברשות לניירות ערך; חוות דעת רואי חשבון וכן מפסק-דינו של בית המשפט קמא. במובן זה, נראה כי ניתן וראוי היה לתמצת את הודעת הערעור לפירוט הנימוקים לערעור מבלי הרחבה שלהם לגופם, הרחבה שמקומה בסיכומי הטענות או במהלך הדיון; הרחבה שככל שהיא קיימת בהודעת הערעור, מקנה היא בידי בעל הדין המערער יתרון על פני המשיב ויש בה אף כדי להביא לסרבול ההליך (ראו בש"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח (לא פורסם) והאסמכתאות שם). מטעם זה ניתנה למערער הזדמנות לטעון בנדון בהחלטתי שמיום 15.1.08.
עם זאת, נוכח טעמי המערער בבקשה שלפני, מסקנתי הינה כי מ דובר במקרה גבולי בעיקר בשים לב לריבוי נימוקי הערעור ומורכבות העניין העומד לדיון. אשר על כן, שוכנעתי כי אין מקום בנסיבות מקרה זה ליתן הוראה בדבר קיצור הודעת הערעור.
5.
ההליך ימשך, אפוא, כסדרו.
ניתנה היום, י"ח באדר א'
תשס"ח (24.2.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם