ע"א 977/00 עמירה שגב נ. דן דרין

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 977/00

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער ת : עמירה שגב

נגד

המשיב : דן דרין

ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט

השלום בת"א בת.א. 100470/98 מיום 26.1.00

שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' גבע

בשם המערערת: עו"ד ש' ליבליך

בשם המשיב: עו"ד י' קידר; עו"ד י' רוכלי

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ד' גבע), מיום 26.1.00, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינה של המערערת.

1.המערערת הגישה לבית משפט השלום תובענה כנגד המשיב. תביעתה מבוססת על שימוש שעשה המשיב, שהתמודד בבחירות לראשות עיריית תל-אביב, בחלק מטור עיתונאי בעיתון "הארץ" שפירסמה המערערת. לטענת המערערת, השימוש האמור הינו עוולה של לשון הרע וכן הפרת זכויות יוצרים. התיק נקבע לדיון ליום 26.1.00 בפני השופטת ד' גבע.

2.בפתח הישיבה ביום 26.1.00, בטרם נשמעו עדים, פנתה השופטת לב"כ המערערת. לטענתו, ניסתה השופטת לשכנעו למחוק את תביעתו. השופטת, כך נטען, הביעה עמדתה באופן נחרץ לפיה אין בנדון משום לשון הרע. בהמשך הדיון, כך נטען, הוסיפה השופטת, כי: "הכל טוב ויפה אבל היא לא תבעה בהפרת זכויות יוצרים". בתגובה העיר ב"כ המערערת-התובעת, כי "גבירתי, בדיוק על זה התביעה". בתגובה ענתה השופטת, "אה! סליחה, נכון". המערערת טוענת עוד, כי משרצה המשיב לטעון היסתה אותו השופטת בציינה, כי "אדוני ישב. הרי אני עושה גם ככה את מלאכתך נאמנה". נוכח דברים אלה, סבורה היתה המערערת, כי מן הדין לפסול את בית המשפט מלישב בדין. שכן גיבש הוא עמדה בשאלה מהותית העומדת בבסיס התביעה ועל כן ישנו חשש ממשי למשוא פנים.

3.בית המשפט, בהחלטתו מיום 26.1.00, דחה הבקשה. בהחלטה צויין, כי בית המשפט משוכנע כי יוכל לדון בענין ללא משוא פנים לצד זה או אחר. בית המשפט לא הכחיש את הדברים שיוחסו לו, אולם ציין, כי כל שנעשה היה במסגרת נסיונו לברר את עמדתו של ב"כ המערערת, וזאת טרם שמיעת הראיות. על כן, נדחתה הבקשה.

4.בפני שבה המערערת וטוענת, כי מן הדין היה לקבל את בקשתה ולהורות על פסילתו של בית המשפט מלישב לדין בעניינה. כך, לא רק עקב התבטאויותיו של בית המשפט לגופן, אלא גם עקב נחרצותן. כמו כן, מדגישה המערערת את תחושתה כי נוכח שאלות בית המשפט לא היה הוא בקיא בתיק וכי בשל הנדון, אין ספק כי המערערת לא תזכה להליך הוגן ולשפיטה נייטרלית.

5.עיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים. נחה דעתי, כי לא התקיים במקרה שבפני חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת השופטת מלישב בדין. בהנחה והדברים המיוחסים לשופטת אכן נאמרו - ומבלי להכריע בכך - הרי שיש לזכור כי הם נאמרו בפתח הדיון, תוך שאלה לבא כח המערערת, וללא שמיעת כל ראיה או טיעון מלא. מטעם זה, הגם שייתכן והיה מקום לנסח הדברים אחרת, הרי שאין בהם, בנסיבות הענין, משום חשש ממשי למשוא פנים. שאלת היכרותה של כב' השופטת את התיק - ומבלי להביע עמדה בענין זה לגופו - אינה מעלה או מורידה לענין מסקנתי זו בנדון. זאת לבד מן העובדה, כי הטענות לענין זה הוכחשו על ידי בית המשפט בתרשומת המצורפת על ידי המערערת לערעור שבפני. התוצאה היא, על כן, כי דין הערעור להדחות.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.