ע"א 978-24 ע"א 978-24

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' סנונית פורר) בתלה"מ 51885-01-21 מיום 22.1.2024 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.בין המערערת לבין המשיב, בני זוג לשעבר, מתנהלים מזה מספר שנים הליכים משפטיים, ובהם הליך שעניינו בתביעה רכושית שהגישה המערערת נגד המשיב. ביום 11.7.2021 מינה המותב בהסכמת הצדדים מומחה לצורך, בין היתר, עריכת איזון המשאבים בין הצדדים, וקבע כי אלה יישאו בשכר טרחתו בחלקים שווים; זאת, תוך דחיית טענתה של המערערת כי על המשיב לשאת בשכר הטרחה של המומחה לבדו (יוער כי המומחה מונה בעבר כמומחה מטעם בית המשפט במסגרת הליכים קודמים שניהלו הצדדים ואף הגיש במסגרתם מספר חוות דעת; להלן: המומחה). ביום 1.1.2024 עדכן המומחה את בית המשפט כי הצדדים טרם שילמו את שכר טרחתו בעד עדותו בהליך; ובו ביום קבע המותב כי על הצדדים לשלם למומחה את שכרו "לאלתר" (שם; להלן: ההחלטה מיום 1.1.2024).

2.ביום 7.1.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב שבמסגרתה העלתה טענות, בעיקרם של דברים, באשר לאופן ניהול ההליך והחלטות דיוניות שניתנו על ידי המותב, ובהן, החלטות בעניין חיובה בשכר טרחתו של המומחה ובפרט ההחלטה מיום 1.1.2024. בנוסף, נטען כי הגם שבחוות דעתו של המומחה במסגרת ההליך, כמו גם בחוות דעת קודמות שהגיש, נפלו שגיאות, המותב דחה את טענות המערערת בנושא זה. לבסוף, טענה המערערת כי התנהלות בית המשפט וכן המומחה בעניינה, גרמו לחוסר אמון באחרונים מצדה באופן שמצדיק את העברת הדיון בהליך לפני מותב אחר.

3.ביום 22.1.2024 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לפסילתו. בית המשפט קבע, בין היתר, כי בשים לב לטענות שמכוונות להחלטות שקיבל המותב במרוצת השנים ובהליכים שונים בין הצדדים, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר; וכן כי בעבר הגישה המערערת בקשה לפסילתו וחזרה בה. עוד נקבע כי טענות המערערת מכוונות כלפי החלטות דיוניות וככאלו אינן מקימות עילה לפסילת המותב, וכי הליכי פסלות אינם המסגרת המתאימה לדון בטענות שנוגעות לחיובה של המערערת בשכר טרחתו של המומחה. בנוסף, בית המשפט ציין כי הטענות בבקשת הפסלות "חורגות מהתנסחות סבירה" (שם, סעיף 11); וכי חרף טענותיה אלו, חלק מהבקשות שהגישה בהליכים בעניינה התקבלו, וממילא המותב ימשיך לדון בטענותיה "כפי שהיה עד עתה, בלב פתוח ובנפש חפצה" (שם, סעיף 16).

4.מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזרת המערערת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשת הפסלות. המערערת טוענת כי התנהלותו של המותב בהליכים בעניינה, שבמסגרתה כנטען נפלו שגיאות בהחלטותיו ובפסקי דינו, גרמה למערערת נזקים כספיים, כמו גם אובדן אמון בהכרעותיו של המותב, באופן שמצדיק את פסילתו. בנוסף, המערערת חוזרת על טענותיה בעניין חוות דעת המומחה וטוענת כי הגם שלטענתה המומחה השמיט מחוות הדעת נתונים ולא התייחס למסמכים שונים שהגישה, דחה המותב את בקשותיה לעריכת שינויים בחוות דעתו, באופן שמלמד על נעילת דעתו בעניינה. לבסוף, במסגרת הערעור דנן ביקשה המערערת, בין היתר, כי יינתן צו לגילוי מסמכים בנושאים שקשורים למחלוקת הרכושית בין הצדדים; כי ייפסק לטובת המערערת החזר הוצאות כולל שכר טרחת המומחה; וכי ההליכים בעניינה יעצרו עד להחלפתו של המותב.

5.לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. אמת המידה לפסילת שופט שיושב בדין היא התקיימותן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בניהול ההליך (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.1.2024); ע"א 73/24 פרמינגר נ' חליבה, פסקה 5 (4.1.2024)). איני סבור כי בעניינה של המערערת מתקיימות נסיבות כאמור. ראשית, לפי הוראות תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על בעל דין להגיש בקשה לפסילת מותב מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת. בענייננו, כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, המערערת הגישה את בקשת הפסלות נושא הערעור ביום 7.1.2024, הגם שטענותיה נוגעות להחלטות ופסקי דין שניתנו על ידי המותב לאורך ניהול ההליכים בין הצדדים החל משנת 2017, לרבות החלטת המותב בעניין חיוב הצדדים בשכר טרחת המומחה משנת 2021. זאת, מבלי שניתן הסבר מספק לשיהוי המשמעותי שבהגשת בקשת הפסלות ובאופן שיש בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית טענותיה אלו (ע"א 667/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (5.2.2024); ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (18.1.2024)).

6.אף לגופם של דברים, איני סבור כי הערעור שלפניי מצדיק את פסילת המותב. ככל שניתן להבין, המערערת טוענת, בעיקרם של דברים, כי התנהלות בית המשפט לענייני משפחה והחלטותיו הדיוניות במסגרת ההליכים בעניינה – ובכלל זה ההחלטה מיום 1.1.2024 בעניין שכר טרחת המומחה – גרמו לה נזק רב ואף הובילו לאובדן אמון במותב באופן שמחייב את פסילתו. ואולם, כפי שנפסק בעבר, רק במקרים נדרים טענות שמכוונות לפעילות השיפוטית כשלעצמה יקימו עילת פסלות (ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 7 (31.1.2024); ע"א 5330/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (10.12.2023)); וזאת, אף מקום שבו מדובר ברצף החלטות שאינן לרוחו של בעל דין (ע"א 43/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (4.1.2024) (להלן: עניין פלוני); ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.12.2023)). בנוסף, בקשת פסלות אינה האכסניה המתאימה להעלאת טענות שמכוונות להחלטות דיוניות שניתנו על ידי המותב לאורך ניהול ההליכים, לא כל שכן לבקשותיה של המערערת להחזר הוצאות ולמתן צו לגילוי מסמכים (ע"א 215/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (12.2.2024); ע"א 182/24 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (24.1.2024); עניין פלוני, פסקה 5; ע"א 6079/23 גבעון נ' ון אמדן, פסקה 11 (21.8.2023)). יתר טענות המערערת, ובהן הטענות שעניינן בשגיאות שנפלו בהחלטות המותב נושא הערעור, כמו גם בחוות הדעת שהגיש המומחה, הן טענות ערעוריות שאין בהן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 11 (4.1.2024); ע"א 6068/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 11 (27.9.2023)). לבסוף, יצוין כי הערעור נוסח בלשון משתלחת כלפי המותב – שאותה אין להלום.

הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.