ע"א 980-21 ע"א 980-21

לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טיעוניהם בעל-פה לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא היה מקום לבטל את ההסכמה הדיונית שבין הצדדים מיום 23.11.2017 ומיום 6.9.2018 (להלן: ההסדר). הטעם לכך נעוץ בעובדה שבית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 7.3.2019, במסגרתה הורה על ביטול ההסדר, קבע מפורשות – כפי שאכן משתקף מפרוטוקול הדיון מיום 23.11.2017 – כי אין מחלוקת כי משיב 4, מבקש הביטול, היה מיוצג בכל השלבים בהם הושג ההסדר; לא ציית להוראות בית המשפט; והגיש באיחור רב ובלתי מוסבר את השגותיו בנוגע להליך ולהסדר. בית המשפט בא לקראתו רק בשל כך שמדובר בזכויות במקרקעין ובשל החשש שמא משיב 4 לא הבין ולא הסכים להסדר. ברם, על כך אין ראיה כלשהי. אדרבה, בא-כוח משיב 3 ייצג בשעתו גם את משיב 4, ואישר באופן שאינו משתמע לשני פנים, גם לפנינו, כי משיב 4 הבין כיאות את ההסדר ונתן באופן בלתי מסויג את הסכמתו לאמור בו.

ההלכה היא שבהיעדר שיקולים משמעותיים צד להסדר דיוני מושתק מלטעון כנגד הסכמתו (וראו: רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פ"ד נט(2) 198 (2005); בר"מ 7386/07 אל-רון בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית-תל אביב (14.6.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 432 (מהדורה שלוש עשרה, 2020). דברים אלו נכונים על דרך קל וחומר מקום שבו מדובר בהסדר דיוני אשר קבע מתווה לסיום מלוא הסכסוך בין הצדדים והיווה הלכה למעשה פסק דין חלקי.

בנסיבות אלו, אנו מורים על ביטול פסק דינו של בית המשפט ועל החזרתו של ההליך לבירור לפניו על יסוד ההסדר וכמותווה בו.

לא ראינו מקום לפסוק הוצאות בערכאתנו.