ע"א 9819/04 מיכאל ברדוגו נ. טפחות בנק למשכנתאות בע"מ

1.

לפניי בקשה לעיכוב הליכי פינוי המבקשים מדירת מגוריהם עד להכרעה בערעור שהגישו לבית משפט זה.

2.

אלו הן העובדות הצריכות לענייננו: במסגרת הליכי גירושין, חתם אבי המבקשים (להלן - ברדוגו או האב) על הסכם נאמנות מול ילדיו-המבקשים, בו התחייב לרכוש עבורם דירת מגורים באשדוד (להלן - הדירה). לשם ביצוע ההתחייבות פנה ברדוגו אל הבנק-המשיב, ולווה ממנו כספים לצורך מימון רכישת הדירה. להבטחת הסכומים הללו, משכן ברדוגו, ללא הגבלת סכום, את כל הזכויות בדירה. משלא נפרעו ההלוואות, פתח המשיב בהליכים לפינוי המבקשים מהדירה. ביום 4.8.03 פנו המבקשים בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובה ביקשו להצהיר כי שטר המשכון בטל בשל פגם בכריתתו. טענת המבקשים בתובענה היא כי שטר המשכון נערך על שם אביהם, עת ידע המשיב כי הזכויות בדירה שייכות, למעשה, להם, וכי אביהם משמש אך נאמן עבורם. במסגרת אותו הליך, ביקשו המבקשים כי יינתן צו מניעה זמני, אשר יורה על עיכוב ההליכים לפינוי הדירה. ביום 7.9.03 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' ברקאי) בקשה זו, בין היתר בנימוק כי המבקשים נמנעו מלחשוף בפני בית המשפט את כל התשתית העובדתית הנוגעת לעניין; הסתבר, כי אבי המבקשים הגיש בעבר תובענה זהה נגד המשיב, אשר הסתיימה בהסדר פשרה. על-פי אותו הסדר נדחתה תובענת האב, תוך שניתנה לו אפשרות לנסות למכור את הדירה בעצמו ולשלם את חובו. עוד הוסכם, כי אם לא יצליח האב בכך, יפנה הוא עצמו את הדירה. נוכח דחיית בקשתם למתן סעד זמני, פנו המבקשים לבית משפט זה בבקשה לרשות ערעור (רע"א 8191/03). בית משפט זה (השופט א' ריבלין) קבע כי התנהלותם של המבקשים בפנייתם לבית המשפט המחוזי אכן מצביעה על חוסר תום לב, ואולם בשל הנזק הבלתי הפיך הכרוך בפינוי מדירת מגורים, ניתן צו מניעה זמני, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ש"ח, בתוך 14 ימים. המבקשים לא הפקידו ערבות זו, ובקשה שהגישו להארכת המועד להפקדת הערבות - נדחתה על-ידי בית משפט זה (השופט א' ריבלין) ביום 28.7.04, בזו הלשון: "עניינו של המבקש הובא בחשבון בהחלטה שניתנה בתיק זה. לפנים משורת הדין, וחרף התנהגותו של המבקש בבית המשפט המחוזי, הוחלט ליתן לו סעד. אין מקום להקל עוד עמו...".

3.

הדיונים בתובענה העיקרית של המבקשים נדחו מפעם לפעם, מפאת אי התייצבותם של המבקשים לדיונים. לדיון שהתקיים ביום 12.10.04 התייצב ברדוגו לבדו, ללא המבקשים. בא כוח המשיב ביקש כי התובענה תידחה, בין היתר, מפאת אי התייצבות המבקשים לדיונים. ביום 25.10.04 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה, משלא הפקידו המבקשים את הערבות שנקבעה בהחלטת בית המשפט העליון, עומדת על כנה החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי שלא ליתן סעד זמני, כך שהמשיב רשאי להמשיך בהליכי מימוש המשכון. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט קמא כי קיימת זהות מוחלטת בין הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי שהתבקש בתיק, ועל כן אותה החלטה מביאה את התיק לידי סיום. החלטה זו היא נשוא ערעורם של המבקשים לבית משפט זה. במסגרת הערעור הגישו המבקשים את הבקשה דנא לעיכוב הליכי פינוי הדירה עד להכרעה בערעור.

4.

המבקשים טוענים כי תביעתם נדחתה מבלי שהיה להם יומם בבית המשפט, וכי אין זהות בין הסעד העיקרי שהתבקש - הצהרה בדבר בטלות שטר המשכון - לבין הסעד הזמני. עוד טוענים הם, כי הניחו לפני בית המשפט המחוזי חוות דעת של מומחה, לפיה הבנקים למשכנתאות מנהלים את החשבונות שלא כדין. ניהול לקוי זה של החשבונות, כך טוענים המבקשים, עומד ביסוד סירובו של המשיב לחשוף בפניהם את מסמכי החיובים שנוגעים לחובו של האב. כן מוסיפים המבקשים כי נמצאה הצעה לרכישת הדירה, אשר טרם אושרה על-ידי המשיב. אם תינתן הסכמת המשיב להצעה האמורה, כך סבורים המבקשים, "יחוסל הסכסוך נשוא תיק זה...למעט יתרת החוב הנטען על-ידי המשיבה שיתברר אם בכלל בתביעה נפרדת". המבקשים סבורים, כי הנימוקים האמורים מהווים שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק את עיכוב הליכי הפינוי ולייתר את הצורך בהפקדת ערובה. המבקשים טוענים, כי בהתחשב בעקרונות מאזן הנוחות, מן הראוי לברר את ערעורם בטרם ייעשו פעולות בלתי הפיכות, שימנעו את השבת המצב לקדמותו.

5.

המשיב מתנגד לעיכוב הליכי פינוי הדירה. לטענתו, למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות להגיע לדיונים ולהשמיע את עמדתם. לגוף העניין טוען המשיב כי הסכם המשכון נחתם בינו לבין ברדוגו, לגבי זכויות הרשומות על שמו של האחרון, בלי זכר לנאמנות של האב כלפיו ילדיו-המבקשים. אלה, לטענת המשיב, לא הראו שקיימת להם אף זכות לכאורה כלפי המשיב. המשיב סבור, כי אף אם האב הינו אכן הנאמן של ילדיו, ואף אם ידע על כך המשיב, אין בכך כדי לפגום בשטר המשכון, מפני שהנכס נשוא הנאמנות - הדירה - נרכש בכספי הלוואה שנתן המשיב. המשיב מוסיף, כי הנסיבות "החדשות" הנזכרות בבקשת המבקשים, נוגעות להליכי משא ומתן המתנהלים בין הצדדים מזה תקופה, בצד ההליכים המשפטיים. עוד טוען המשיב, כי בניגוד למצויין בבקשת המבקשים, פירוט החוב נשלח לבא כוחם, וכי לבד מזאת ברדוגו אישר את חובו למשיב במסגרת הסדרים קודמים, וכן אישר בחתימתו על הסכמי ההלוואות כי ספרי הבנק ורישומיו יהיו נאמנים עליו וישמשו בכל עת הוכחה לכאורה לאמור בהם. המשיב מוסיף, כי חובו של ברדוגו כלפיו עולה על מיליון ש"ח, ועל כן בוחן המשיב בקפדנות כל הצעה לרכישת הדירה. הצעתו של ברדוגו, כך טוען המשיב, אין בה כדי לכסות את החוב.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן את הסעד המבוקש. סעד זמני הינו סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין (תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אשר לסעד זמני הניתן לתקופת הערעור, מטרתו היא למנוע את סיכולו מראש של הערעור. אני סבור, כי במקרה שלפניי אין חשש לסיכול הערעור אם לא יינתן הסעד; ערעור המבקשים מופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי לפיה קיימת זהות מוחלטת בין הסעד הזמני שהתבקש לבין הסעד העיקרי בתיק, וכי על כן יש בהחלטתו, המאפשרת למשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכון הרשום על הזכויות בדירה, כדי להביא את התובענה לידי סיום. כלומר, אם יזכו המבקשים בערעור הנוכחי, יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לשם ניהול תובענתם שם. משמעות הדבר היא כי למעשה, רצון המבקשים הוא לחזור, באמצעות זכייה בערעור, למצבם קודם להחלטת בית המשפט המחוזי. נזכיר, כי באותה עת, הייתה תובענתם תלויה ועומדת בבית המשפט קמא, בלא שהתקיים במסגרתה צו מניעה זמני. שכן כאמור, בית המשפט המחוזי עצמו סרב ליתן את הצו, ולאחר מכן, לא מילאו המבקשים את התנאי שקבע בית משפט זה לשם מתן צו מניעה זמני. נוכח כל זאת נראה, כי מתן הסעד הזמני יעמיד את המבקשים במצב שהוא טוב יותר מזה בו היו עומדים אם כלל לא הייתה ניתנת ההחלטה נשוא הערעור ואף מהמצב בו יעמדו אם יזכו בערעורם. ברור, כי תוצאה מעין זו איננה נמנית על המטרות הנודעות למתן צו זמני לתקופת הערעור, ומשלא קיימו המבקשים את התנאי שהעמיד להם בעבר בית משפט זה, לפנים משורת הדין, על מנת שיינתן להם צו זמני כמבוקש, אינני רואה מקום לשוב וליתן להם סעד כאמור במסגרת ערעורם הנוכחי.

התוצאה היא שהבקשה למתן צו לעיכוב הליכי הפינוי נדחית.