ע"א 9859/17 דהן אליהו נ. המוסד לביטוח לאומי

מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, לפיו צו ההפטר של המערער לא יחול על חוב מזונות.

מצאנו כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מגלה כל טעות בעובדה, בדין ובקשר שביניהם. מכאן שניתן לדחות את הערעור על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אכן, עשויים להיות מקרים שבהם חל ההפטר על צו מזונות. ברם, המקרה שלפנינו אינו בכלל החריגים יוצאי הדופן, שרק בגדרם נכנס צו המזונות לשערי ההפטר. מסקנה זו עולה מהתקופה הארוכה שהמערער לא שילם מזונות – כ-17 שנה; סכום החוב; ומנגנון החישוב של המוסד לביטוח לאומי, המתייחס לקיזוז החוב מול 10% מגמלת הזקנה של החייב, שייכנס לתוקף רק בעוד 13 שנה בשיעור של פחות

מ-300 ש"ח לחודש. נכון כי הנסיבות של המערער אינן קלות, אך המוסד לביטוח לאומי התחשב בכך הלכה למעשה.

נסכם עם המעמד המיוחד של חובת המזונות מבחינת הדין, שיקולים סוציאליים, ואף שיקולי מסור. על כל אלה יש גם להעניק משקל לקופה הציבורית, בדמות המוסד לביטוח לאומי.

הערעור נדחה. לא בלי התלבטות אין צו להוצאות.