ע"א 9916/07 עו"ד יוסף שטרסלר נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

לפניי בקשה מטעם משיבים 6 ו-7 להגדלת סכום הערבון, שנקבע לסך של 30,000 ₪.

1.

ההליך נסוב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת בתביעה לפסק דין הצהרתי שהגישו משיבים 6 ו-7 (להלן – גבסי) נגד משיבים 2 ו-3 (להלן – שוורץ), בה ביקשו להצהיר על זכותם להירשם כבעלים של דירה בעפולה, שנבנתה במסגרת פרויקט בנייה של משיבה 4 (להלן – החברה). בד בבד פסק בית המשפט בהודעת צד ג' שהגיש משיב 1 (להלן – הבנק) נגד שורה של צדדים שלישיים, ובכללם המערערת. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת גבסי, בקבעו כי הסכם מכר נוסף של הדירה, שנערך בין שוורץ לבין החברה, הוא הסכם למראית עין, אשר מטרתו הייתה להוציא כספים במרמה מהבנק, במסווה של הלוואה לרכישת דירה. בנוסף קבע בית המשפט כי הבנק פעל ברשלנות חמורה כאשר בחן את עסקת המכר בין החברה לבין שוורץ וכאשר אישר את מתן ההלוואה. לפיכך, לא ניתן לראות בו צד שלישי שפעל בתום לב ובסבירות בהסתמך על העסקה. על כן נפסק כי זכויות גבסי גוברות על זכויות הבנק. עם זאת, קיבל בית המשפט את הודעת צד ג' שהגיש הבנק נגד שוורץ, החברה, בעליה (משיב 5) והמערער, בקבעו כי אלה פעלו יחד במרמה להוציא כספים מהבנק. הצדדים השלישיים חויבו לשפות את הבנק בסכומי ההלוואה שהעמיד במסגרת הסכם המכר לשוורץ.

2.

בבקשה לפניי מבקשים גבסי כי סכום הערבון יוגדל מ-30,000 ₪ ל-60,000 ₪. לטענתם, נוכח העובדה שהערעור מופנה, בין היתר, כנגד הקביעות של בית המשפט המחוזי לגבי מערכת היחסים בין שוורץ לבין גבסי, מתחייבת מעורבותם הממשית והפעילה בערעור ואין הם מצורפים כמשיבים פורמליים בלבד. הדבר נכון לשיטתם גם ביחס למשיבים נוספים, שכן הערעור – בו מתבקש ביטול פסק הדין במלואו – הוא בעל השפעה ישירה ומכרעת על כל הצדדים המעורבים. המערער מתנגד לבקשה. לטענתו, הערעור שהוגש אינו כולל כל טענה או דרישה הקשורה בגבסי. המערער מדגיש כי אין לו כל ריב או מחלוקת עם גבסי, ואין הם אלא משיבים פורמליים. הערעור מופנה, לשיטתו, רק נגד אותו חלק

של פסק הדין אשר קיבל את הודעת הצד השלישי של הבנק ואשר חייבו לשלם כספים לבנק. כל הטענות הכלולות בערעור, הנוגעות לשאלה האם טעה בית המשפט בקובעו כי זכויות גבסי גוברות על זכויות הבנק, הועלו אך ורק במסגרת מערכת היחסים המשפטיים שבין המערער לבין הבנק.

3.

לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להגדלת סכום הערבון להידחות. אמנם, בהודעת הערעור טוען המערער לטעות של בית המשפט קמא בקובעו כי הבנק הפסיד את הבטוחה שהייתה בידו, שעה שעסקת שעבוד הדירה לטובת הבנק קדמה לעסקת גבסי, כך שזכויות הבנק גוברות על זכויות גבסי. טענה זו נוגעת, לכאורה, לתביעה של גבסי נגד הבנק, בה פסק בית המשפט לטובתם של גבסי בקבעו כי זכותם הקניינית בנכס גוברת על זכותו של הבנק. אכן, עקרונית, יכול ויהיה עניין לצד שלישי לא רק במערכת היחסים המשפטית בינו לבין הנתבע, אלא גם במערכת היחסים בין התובע לנתבע. שכן אם נדחית תביעת התובע, ממילא יהא גם הצד השלישי פטור מתביעת השיפוי. אולם בענייננו, הבהיר המערער – במסגרת התגובה לבקשת גבסי להגדלת הערבון – בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי ערעורו אינו כולל כל טענה או דרישה הקשורה עם גבסי. הוא הבהיר כי "כל הטענות הכלולות בערעור, כולל הטענות הנוגעות לשאלה האם טעה בית המשפט קמא בקובעו כי ידי הבנק על התחתונה מול [גבסי] וכי הבנק הפסיד את הדירה הועלו ע"י המערער אך ורק במסגרת מערכת היחסים המשפטים שבין המערער ובין הבנק" (סעיף 9 לתגובה). המערער הוסיף והבהיר כי הערעור מופנה רק נגד הבנק ויתר המשיבים אינם אלא משיבים פורמליים. מכאן שהמערער אינו דורש כל סעד מן המשיבים האחרים, לרבות גבסי. במצב דברים זה, ולאחר שנתקבלו הבהרות המערער, נראה לכאורה כי לגבסי אין עניין ממשי בתוצאות הערעור ולא מתחייבת מעורבותם הפעילה בערעור. כפועל יוצא מכך, אין מקום להגדלת סכום הערבון. הסכום שנקבע, בסך 30,000 ₪, תואם את גובה הערבון המקובל בהליכים מן הסוג הנדון, ככל שמ דובר במשיב ממשי אחד, כפי המקרה דנן.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.