פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9920/04
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
המערער (המשיב שכנגד):
חטיב מוהנד (קטין)
נ ג ד
המשיבה (המערערת שכנגד):
הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.8.04
בת.א. 10252/96 שניתן על-ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג
תאריך הישיבה:
י"ז בניסן התשס"ה
(26.4.05)
בשם המערער (המשיב שכנגד):
עו"ד ח' גלזר; עו"ד א' אבו-סאלח; עו"ד צ' דניאלי
בשם המשיבה (המערערת שכנגד):
עו"ד א' שטיין; עו"ד א' קוברסקי
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
המערער 1, חטיב מוהנד, יליד שנת 1994, נפגע בתאונת דרכים והוא בן שנה ושלושה חודשים בלבד. המערערים 2 ו- 3 הם הוריו. המערער סובל מנכויות שונות, ובכלל זה פרפלגיה ובעיות אורולוגיות. במהלך בירור התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ניתן בבית משפט זה פסק-הדין בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ , פ"ד נח(4) 486. בית המשפט המחוזי קבע כי להלכה זו תחולה על המקרה שבפניו, וכי "יש לראות את כתבי הטענות של הצדדים מתוקנים באופן שנושא 'תוחלת החיים' ידון גם לאור פס"ד אטינגר ".
בית המשפט המחוזי, בפסק-דין מפורט ומנומק, פסק למערער פיצוי בשורה של ראשי נזק, ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל, הועמד סכום הפיצוי על 3,225,039 ₪ (לפני הניכויים: 5,063,802 ש"ח). בפנינו ערעור וערעור שכנגד, הנסבים על מכלול קביעותיו של בית המשפט קמא. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, לא מצאנו לנכון להתערב במרבית מסקנותיו של בית המשפט קמא – מסקנות המעוגנות בחומר הראייתי שהובא בפניו, בממצאיו ובשיקול הדעת הרחב הנתון לו בכגון דא. מסקנות אלה, במיוחד כשמביאים בחשבון את המאזן הכולל, אינן חורגות מתחום הסביר. יצוין, כי לא מצאנו עילה להתערב גם בשיקול דעתה של הערכאה המבררת, בכל הנוגע לקבילות חוות-הדעת של פרופ' פילר. אכן, אין מחלוקת כי נתגלו קשיים בבדיקת הקטין על-ידי מומחה זה. עם זאת, בנסיבות העניין, לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת ההסברים שניתנו, לא ראה בית המשפט קמא לפסול את חוות הדעת, והוא בחן את משקלה בזהירות, תוך התייחסות גם לראיות האחרות. לא למותר לציין, כי בהקשרים שונים לא אימץ בית המשפט קמא את עמדתו של פרופ' פילר.
נקודה אחת הדורשת את התייחסותנו נוגעת לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות בשנים האבודות. המערערת שכנגד טוענת כי הלכת אטינגר אינה חלה בתביעות לפי חוק הפיצויים, ומכל מקום, אינה חלה על תביעות תלויות ועומדות. שאלות אלה הוכרעו בינתיים על-ידי בית משפט זה, באופן העולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט קמא בענייננו (רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אלחמיד ז"ל (טרם פורסם); ע"א 8022/00, 8156/00 רז נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)). משכך, אין עוד צורך להיזקק לטענות אלה של המערערת שכנגד. סוגיה אחרת בהקשר זה נוגעת לדרך חישוב הפיצוי בגין ראש הנזק האמור. גם כאן, מאז ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, יצאה הלכה מבית משפט זה (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)). הלכה זו האחרונה קובעת כי במקרה כגון דא, יש לפסוק את הפיצוי לפי שיעור של 30% מבסיס השכר. על כן, יש לתקן את פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, במובן זה שלפיצוי בגין הפסד ההשתכרות עד גיל 65, לפי הפרמטרים שקבע בית המשפט המחוזי, יתווסף פיצוי בגין שתי שנות ההשתכרות "האבודות" (בין הגילאים 65 ו- 67), שיחושב לפי שיעור של 30% מבסיס השכר שנקבע (6,035 X 23.2660 X 0.1968 X 0.30 = 8290 ₪, נכון ליום מתן פסק-הדין בבית המשפט המחוזי).
בכל הנוגע ליתר העניינים, נדחים אפוא הערעור והערעור שכנגד. אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק :
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופט א' גרוניס :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, י"א באייר התשס"ו
(9.5.06).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט