עה"ס 3132-21 עה"ס 3132-21

השופט נ' סולברג:

1.בקשה לשחרור המבקשת ממעצרה מזה, ובקשה עשירית להארכת תוקף ההכרזה על המשיבה בת-הסגרה מזה.

2.בפסק דין מיום 9.1.2022, דחינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.2.2021, שבה הוכרזה המבקשת בת-הסגרה לרומניה, לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה). ההסגרה נדרשת לצורך ריצוי עונש מאסר שהושת על המבקשת, בעקבות הרשעתה בבית המשפט שבמחוז קונסטנצה שברומניה, בעבירה של סרסרות למעשי זנות, ועבירת סחר בילדים, שתיהן בנסיבות מחמירות.

3.מאז מתן פסק הדין, מתנהלים העניינים בעצלתיים. תשע בקשות להארכת תוקפה של ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה לרומניה, הוגשו בהסכמה, בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק ההסגרה, למשך 60 יום. בהחלטתנו מיום 6.7.2023 ציינו כך: "כזכור, פסק הדין ניתן ביום 9.1.2022, וזו בקשת ההארכה התשיעית. אנו מצפים אפוא שלא עוד". ציפייתנו – נכזבה. בקשה עשירית הוגשה גם היא. לא זו אף זו, הבקשה לא הוגשה במועדה, אלא באיחור של 4 ימים "מפאת תקלה משרדית" (סעיף 21 לבקשה). האיחור מצידה של המשיבה, המריץ את ב"כ המבקשת לדרוש במפגיע את שחרורה של המבקשת מן המעצר, משום שתוקף ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה פקע, "ומשכך פקע מעצרה", לטענתו, והיא שוהה "במעצר בלתי חוקי" (סעיפים 4 ו-5 לבקשה). בין לבין, ביום 2.8.2023, בין בקשת ההארכה התשיעית לבקשה העשירית, חתם שר המשפטים על צו ההסגרה.

4.מן הראוי לציין – מה שנמנעה המבקשת מלציין בבקשתה לשחרור מן המעצר – כי לאחר חתימת שר המשפטים על צו ההסגרה, הגישה המבקשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 6267/23) נגד החלטת שר המשפטים לחתום על צו ההסגרה. בו ביום ניתן צו ארעי על-ידי השופט ע' גרוסקופף, המורה להימנע מהסגרתה של המבקשת עד למתן החלטה אחרת. בינתיים הוארך המועד להגשת תגובת המדינה לעתירה, פעם, פעמיים ושלוש.

5.כאמור, ב"כ המבקשת לא ראו לנכון לציין בבקשתם את דבר הגשת העתירה; במחדלם זה נהגו שלא בתום לב, כמו גם במה שכן ראו לנכון לציין לגבי המבקשת "כי תקופת מעצרה עולה על תקופת המאסר, בהתחשב בחוק הרומני ובחוק בישראל" (סעיף 6 לבקשה), דבר שאיננו אמת.

6.מבלי לגרוע מחומרת התקלה שבאיחור מצִדה של המשיבה בהגשת הבקשה העשירית להארכת תוקף ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה, גם אין הצדקה להפריז בחומרתה, עד כדי תביעה עיקשת של באי-כוחה לשחרורה לאלתר מן המעצר.

7.כזכור, תשע בקשות להארכת תוקף ההכרזה הוגשו בהסכמת המבקשת, כנראה לשביעות רצונה המלא; בעתירה שהגישה לבג"ץ ניתן, לבקשתה, צו ארעי להימנע מהסגרתה.

8.על פני הדברים, מבלי לטעת מסמרות, משחתם שר המשפטים על צו ההסגרה, ספק אם נדרשת עוד הארכת תוקף ההכרזה, משום שזו, לכאורה, מיצתה את עצמה. אף אם ההכרזה בטלה, אין זו בטלות רטרואקטיבית. צו ההסגרה שעליו חתם שר המשפטים, עומד לכאורה בתוקפו, משום שבשעת החתימה היתה ההכרזה תקֵפה.

9.הספק הנ"ל שהעלינו מיוזמתנו במהלך הדיון שלשום, ישאר בצריך-עיון, מכיוון שב"כ הצדדים מזה ומזה נקטו בגישה שגם בשלב זה יש צורך בהארכת תוקף ההכרזה. אלא שב"כ הצדדים חלוקים בשאלה אם מעצר בלתי-חוקי למשך 4 ימים מחמת שגגה, טעות משרדית, מחייב את שחרורה של המבקשת, או שניתן לשוב ולהורות על מעצרה.

10.ב"כ המבקשת, נחוש והחלטי, סבור שאין שיקול-דעת; תוקף ההכרזה פקע, ואין עוד אפשרות להארכה. ב"כ המשיבה היפנו מצידם לכמה אסמכתאות שבהן הוגשה בקשה לפי סעיף 20 לחוק ההסגרה להארכת תוקף הכרזה של אדם בר-הסגרה, לאחר פקיעת תוקפה, אם כי בהן נעשה הדבר בהסכמה. לטענת ב"כ המשיבה, סמכות ההארכה שרירה וקיימת, גם מבלעדי הסכמה, כאשר נסיבות העניין והאינטרס הציבורי מצדיקים זאת, ובהתאם לפסיקת בית המשפט במקרים של הגשת בקשה להארכת מעצר באיחור, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

11.דעתנו, לא למותר לחזור ולהדגיש, כלל אינה נוחה מן האיחור, הגם שמדובר בארבעה ימים בלבד. אלא שהאיחור אינו חזות הכל. שוב ושוב התעכב הליך ההסגרה כדי לאפשר למבקשת להעלות את טענותיה, לפני ב"כ היועצת המשפטית לממשלה, פרקליטות המדינה ושר המשפטים; פעם אחר פעם. לאחר שנחתם צו ההסגרה על-ידי שר המשפטים, ביום 2.8.2023, פעלו רשויות ישראל ורומניה במהירות, כדי לבצע את ההסגרה בפועל, ואף נקבע מועד לשם כך, בגדרי ההארכה התשיעית של תוקף ההכרזה. מסיבה אחת ויחידה לא התאפשר ביצוע ההסגרה במועד שתואם, ונתבקשה הארכה נוספת – מחמת עתירתה של המבקשת לבג"ץ, ואותו צו ארעי שניתן לבקשתה ומנע את ביצוע ההסגרה. פּוֹעלוֹ של צו ארעי זה בהקפאת המצב המשפטי, הוא דו-צדדי. מן הראוי להזכיר עוד, כי מדובר באיחור של ארבעה ימים, לחלוטין לא מוצדק, אבל קצר; המבקשת הורשעה ברומניה בפסק דין חלוט בסרסרות לזנות וסחר בקטינים, עבירות שבוצעו בתעוזה, תוך אדישות לגורלם של הקרבנות, מסוכנותה ניכרת, והיא אינה נהנית עוד מחזקת החפות; בעיצומו של המשפט ברומניה נמנעה מלהתייצב לדיונים, עזבה את רומניה, ומטבע הדברים קיים חשש להימלטותה מאימת הדין; גם השיקול של עמידה בהתחייבות הבינלאומית שנטלה על עצמה מדינת ישראל, ראוי לבוא במניין.

12.כללו של דבר: לא ראינו הצדקה לשחרורה של המבקשת מן המעצר. החלטנו להאריך את תוקפה של ההכרזה על המבקשת בת-הסגרה לרומניה – בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק ההסגרה – למשך 60 ימים נוספים, כמבוקש, החל מיום 7.9.2023.