על"ע 1368/04 מרדכי אפרתי נ. לשכת עורכי הדין

השופט א' רובינשטיין :

1.ביום ט"ו באב התשס"ד (2.8.04) ניתן פסק הדין נשוא הבקשה שלפנינו, ובו נתקבל חלקית ערעורו של המבקש על החלטת הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בעניין חברותו בלשכה.

2.עם פרסום ההחלטה, ביום ט"ז באב התשס"ד (3.8.04), הגיש המבקש בקשה לאיסור פרסום שמו. כמסתבר, ניתנו צווים זמניים בעניין זה עוד בימים 11.2.04 ו-18.5.04 (השופט ג'ובראן). עם הגשת הבקשה, ניתן על ידי הנשיא צו איסור פרסום ארעי עד להחלטה בה.

3.טעמי המבקש הם, כי הרשעותיו הנזכרות בפסק הדן נתיישנו על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, ופרסום שמו ילבין את פניו ויפגע בשמו הטוב, זאת בעיקר נוכח העובדה כי תיקן את דרכיו ולא נכשל בדבר עבירה מזה כ-14 שנה, ועבירותיו משכבר התישנו. המבקש מוסיף ומסתמך על סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, ולשיטתו מתן פומבי לעבר פלילי שהתיישן הוא בגדר פגיעה חמורה בפרטיותו כמעוגן באותו סעיף, הראויה לטענתו לאיסור פרסום גם באנלוגיה לפסקי דין של בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין.

4.השיבה לשכת עורכי הדין, כי אין כל נפקות בענייננו להוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, על פיהן התישנו העבירות, שכן אין באלה כל איסור על פרסום דבר הרשעה פלילית, אף שזו התיישנה. כן טוענת הלשכה, כי דבר הרשעתו של אדם אינה בין הדברים שהפרט זכאי לשמרם לעצמו והבאים בגדר הגנת הפרטיות, ואין המדובר לדידה בפגיעה חמורה בפרטיות.

5.העיקרון המנחה בענייננו הוא עקרון פומביות הדיון בבית המשפט: "פומביות הדין היא יסוד מוסד במשטר דמוקרטי שמוצא את ביטויו בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט..." (בג"ץ 6005/93 ד"ר מ' עליאש נ' השופט שמואל צור , פ"ד מא(1) 159, 169, מפי השופט גולדברג). ועוד: "בתי המשפט עמדו לא אחת על עקרון פומביות הדיון כמרכיב במשטר הדמוקרטי, ועל חשיבותו הרבה לתקינותו של ההליך המשפטי, לביצור אמון הציבור בבתי המשפט ולמימוש חופש הביטוי..." (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רנה מרום (לא פורסם), מפי השופט חשין). וכבר נפסק, כי את היוצאים לכלל הפומביות - וישנם כאלה, אם בחוקים ספציפיים ואם בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט (ראו ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 444, 451) - יש לפרש, נוכח שיקולי הפומביות, בצמצום, "ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (פרשת מרום , שם). כך נקבע ספציפית באשר לשמות עורכי הדין הנדונים בהליכי משמעת (בג"ץ 6005/93 הנזכר) שלפיו. דין אחד לעורכי הדין ולשאר מתדיינים בעלי מקצועות אחרים, "כבוד אלוהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כ"ה, ב').

6.אכן, פרטיותו של אדם אינה אסקופה הנדרסת, והיא נתעלתה וזכתה לעיגון חוקתי (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו). ער אני גם לאי הנוחות העלולה להיגרם למבקש בפרסום שמו. ואולם, בין הערכים המתנגשים, הפומביות מזה והפרטיות מזה, יש לאזן. ביטוי לאיזון זה ניתן למצוא בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט ושיעורו "פגיעה חמורה" בפרטיות, ואיני רואה כיצד זו תושיע את המבקש. לא מצאנו בין הגדרות הפגיעה בפרטיות שבסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, איסור על פרסום מדיוני בית המשפט, והחוק החולש על ענייננו הוא מעיקרא חוק בתי המשפט.

אכן, המבקש הגיע לדיון בבית משפט זה לא משום עבירותיו משכבר כשלעצמן, שכיום נתיישנו, ושהמחוקק הורה באשר לשימוש במידע עליהן בסעיף 19 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, אלא משום הצהרות כוזבות שמסר ללשכת עורכי הדין ב-1998 וב-1999 תוך הסתרת עבירות אלה, ובכך נסתבך והגיע עד הלום. בודאי שפרסומן של אלה בנסיבות אינו יכול לעלות כדי פגיעה חמורה בפרטיותו של המבקש, גם אילו סברנו כי פרסום הרשעותיו שנתישנו יש בו פגיעה כזאת - וכאמור, אין לכך עיגון בדין. אף אין מקום ודרך לפרסם אך חלקים מפסק דיננו בשימוש ב"עיפרון כחול", שכן הרשעותיו משכבר הן הן שורש ההשתלשלות כולה.

חוששני, כי אין איפוא בטענות המבקש בדבר שמו הטוב והמשקל שיש ליתן לעלייתו על דרך הישר, דברים שאיני מקל בהם ראש, כדי להצדיק חריגה מכלל הפומביות, שכבר נמנו וגמרו כי יש ליישמו בצמצום כדי שלא תתהפך הקערה והכלל יהפוך לחריג.

אף על פי המשפט העברי, בהיקש, ראוי לשב - החוזר בתשובה מעוונותיו שבין אדם לחברו - "שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים ואומר להם, אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם" (רמב"ם, היד החזקה, הלכות תשובה פ"ב הלכה ה'; וראו גם בבלי יומא פ"ו, ע"ב).

7.בנסיבות, אין איפוא מקום להעתר למבוקש, והמבקש יתן אל ליבו להתמודד עם הפרסום. תקווה ראויה היא, שבכך תיתם פרשת ענייניו הלא טובים של המבקש ומכאן ואילך ילך במסילת ישרים שהחל, כנאמר לנו, לסול לעצמו; "מסילת ישרים סור מרע, שומר נפשו נוצר דרכו" (משלי ט"ז, י"ז).

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

השופטת מ' נאור :

אני מסכימה שהדין אינו מאפשר לאסור על פרסום שמו של המבקש.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בהחלטתו של השופט א' רובינשטיין.