על"ע 1503/03 עו"ד יעקב טל נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין

השופטת ד' דורנר :

בערעור זה אין כל ממש.

המערער נמצא אשם בבית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין, בהתנהגות שאינה הולמת כלפי חבר למקצוע, ונדון להשעיה על-תנאי למשך חודשיים, וכן חויב בתשלום פיצויים בסך 2,000 ש"ח לעורכת-הדין המתלוננת והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ללשכת עורכי-הדין.

בפסק-דינו קבע בית-הדין המחוזי, כי המערער – אשר ייצג חייב בתיק הוצאה-לפועל – טען כנגד המתלוננת, שייצגה את הזוכה, כי ייפוי-הכוח שבידיה הוא מזויף, וכי גבתה כספים עבור מרשתה, אשר לא הועברו ליעדם ושולשלו לכיסה של עורכת-הדין. כאמור, הערעור על ההרשעה והעונש נדחה על-ידי בית-הדין הארצי.

בפנינו נטענו טענות למיניהן, כגון שהקובלנה אינה מעלה עילה, שכן הדיבורים הם מותרים, ועל-כל-פנים, לא לוו במחשבה הפלילית הדרושה. ולבסוף, נטען כי העונש חמור מידי.

בא-כוח המערער, והמערער עצמו, טענו ארוכות והסבירו שלא הייתה כוונה לפגוע בעורכת-הדין, אלא שהטענות נבעו מקו ההגנה של מרשו של המערער, שטען כי שטר החוב שעל-פיו חויב, הנושא את חתימתו, הוא מזויף, וכי החתימה אינה שלו וכיוצא-בזה. דא עקא, שהממצאים העובדתיים מלמדים שדברי הבלע כוונו לעורכת-הדין שייצגה את הזוכה, וכזאת לא ייעשה ביחסים בין עורכי-הדין.

ההרשעה הינה כדין איפוא, והעונש שהושת ראוי.

הערעור נדחה, על שני חלקיו.