על"ע 1630/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ. גד פרנקל,עו"ד

1.המבקש, גד פרנקל, הורשע לאור הודאתו בבית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל אביב-יפו, בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת עורך-דין, עבירות לפי סעיפים 53 ו-61(1) ו-(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. זאת, לאחר שנקבע כי במסגרת תפקידו ככונס נכסים לא העביר ליעדם, במשך זמן רב, כספי פיקדונות שהתקבלו אצלו, לא פרע את חובו בגין שכר דירה ולא ביצע פסק-דין שניתן בעניינו. בבד"מ 122/03 נגזרו למבקש שש שנות השעיה מעיסוק במקצוע עריכת הדין, מהן ארבע בפועל ושתיים על תנאי, וכן הוטל עליו קנס בסך 2,000 ש"ח. כן נקבע, כי פסק-הדין יפורסם בציון שמו. בבד"מ 97/03 נגזר דינו של המבקש להשעיה מעיסוק במקצוע למשך שנה, ממנה שלושה חודשים בפועל ותשעה חודשים על תנאי, במצטבר לעונשו בבד"מ 122/03.

בית-הדין המחוזי קבע כי לאור חומרת מעשיו של המבקש, והעובדה כי לא תיקן את מחדליו עד יום מתן גזר הדין, יחול בעניינו סעיף 78(א) לחוק לשכת עורכי-הדין, לפיו יושעה זמנית, למשך 4 שנים, אף קודם להכרעה בערעורו, וזאת בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק-הדין. המבקש הגיש לבית-הדין הארצי בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין, לרבות השעייתו הזמנית. בקשתו התקבלה, תוך שנקבע כי עיכוב הביצוע יימשך עד למתן החלטה בערעור שהגיש כנגד פסק-הדין.

2.בית-הדין הארצי קיבל את ערעורו של המבקש והקל בעונשו. נקבע, כי המבקש אמנם הודה במעשה של עיכוב כספים שלא כדין, אולם אין בכך כדי ללמד כי מעל בכספים או שלח ידו בהם. העונש בבד"מ 122/03 הועמד אפוא על שלוש שנות השעיה בפועל, וכן השעיה על תנאי למשך שנתיים, ואילו העונש בבד"מ 97/03 נותר על כנו, אך נקבע כי המבקש ישא בו בחופף לתקופת ההשעיה בבד"מ 122/03. בפסק-דינו לא התייחס בית-הדין הארצי לשאלת השעייתו הזמנית של המבקש, אולם בהחלטה שניתנה לאחר מכן, נקבע כי "נכון יהיה לקיים את החלטת בית-הדין המשמעתי המחוזי ולפיה יושעה המערער ... מחברותו בלשכה השעיה זמנית החל מיום 1.4.06".

או-אז הגיש המבקש לבית-הדין הארצי בקשה נוספת לעיכוב ההשעיה הזמנית, אך בית-הדין דחה את הבקשה תוך שציין כי אין בנימוקי המבקש כדי להצדיק זאת, וכי הרשעותיו הנוספות עומדת לו לרועץ.

3.על פסק-הדין בעניינו ערער המבקש לפני בית-משפט העליון, וערעורו קבוע לדיון ביום 15.1.07. כעת עותר הוא, הפעם בפני בית-משפט זה, לעיכוב השעייתו הזמנית עד להכרעה בערעור. תמציתן של טענות המבקש היא, כי בהחלטת בית-הדין הארצי נפלו פגמים המחייבים את בטלותה, ובהם, בין היתר, פעולה בחוסר סמכות. כן מדגיש הוא כי ההחלטה גורמת לו לנזק אישי וכלכלי, אותו לא ניתן יהיה לתקן אם תדחה בקשתו לעיכוב ביצוע העונש.

4.המשיב, בתגובתו לבקשה, טוען כי דינה להידחות על הסף שכן לא צורפו לה מסמכים רלוונטיים, וכי היא לוקה בחוסר תום לב, שהרי לא יתכן כי המבקש יפנה לבית-הדין הארצי בבקשה לעיכוב ביצוע, ולאחריה יטען כי הוא נטול סמכות לדון בה. לטענתו, יש לדחות את הבקשה אף לגופה, שכן תקופת עיכוב הביצוע תמה עם מתן פסק-הדין בערעורו של המבקש בפני בית-הדין הארצי. עוד טוען המשיב, כי הרשעתו של המבקש סופית, וניתנה בעקבות הודאתו, וכי הנזק הצפוי לאינטרס הציבורי מהמשך פעילותו כעורך-דין, רב הוא.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הוראות החוק הרלוונטיות קבועות בסעיפים 78(א) ו-78(ו) לחוק לשכת עורכי-הדין, ועניינן בסנקציה של השעיה זמנית. סעיף 78(א) קובע, כי בית-דין משמעתי רשאי להשעות זמנית מן הלשכה עורך-דין שהורשע על ידו. הוראת סעיף 78(ו) מורה כי "ביצועה של החלטה על השעיה זמנית ... לא יעוכב בשל כך בלבד שאפשר עוד לערער על ההחלטה או שעוד לא תמו כל ההליכים בערעור שהוגש".

מנגנון ההשעיה הזמנית נועד לשמור על רמת המוסרית והמקצועית של עורכי הדין, ועל האמון שרוחש הציבור, ובכלל זה מערכת המשפט, לחברי הלשכה. ביסודו מונחת התפיסה כי על עורך-הדין, המייצג במסירות ובנאמנות את לקוחותיו ומסייע לבית-המשפט לעשות משפט, להיות אמון על שמירת החוק ולגלם בהתנהגותו רמה אתית ומוסרית ההולמת את מקצועו (השוו על"ע 1905/06 דוד ראש נ' לשכת עורכי הדין-מחוז דרום , טרם פורסם; על"ע 4/83 מאירוב נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב , פ"ד לט(1) 75, 83; על"ע 2579/90 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב נ' פלוני , פ"ד מה(4) 729, 733). אין להתעלם מכך שבמקרה שלפנינו, הרשעתו של המבקש טרם הפכה חלוטה, הואיל וערעור שהגיש עודנו תלוי ועומד. וגם ברור כי השעיה – ולו זמנית – טומנת בחובה פגיעה בלתי מבוטלת בפרנסתו של המבקש, ואף עלולה להיות לה השפעה על יכולת השתכרותו בעתיד. ברם, על חשש זה מעיב צלן של העבירות החמורות בהן הורשע, המעמידות בספק את יכולתו למלא את חובותיו כעורך דין. לפיכך, השעייתו הזמנית מתחייבת, ועל כן דינה של הבקשה שבפני להדחות, וכך אני עושה.