ב בית המשפט העליון בירושלים
על"ע 3646/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' גרוניס
המבקש: ליאור קרן
נגד
המשיב: לשכת עורכי הדין בישראל
ערעור לפי סעיף 24 לחוק לשכת עורכי הדין על
החלטת הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין
בישראל מיום 23.4.02
תאריך הישיבה:
כ"ו בסיון תשס"ב (6.6.02)
בשם המבקש: עו"ד ישראל שדה
בשם המשיב: עו"ד משה עליאש
פסק - דין
השופטת א' פרוקצ'יה
1.המערער בוגר הפקולטה למשפטים של המכללה למינהל, הגיש בקשה ללשכת עורכי הדין וכי תאשר רישומו כמתמחה. בהודעתה מיום 25.4.02 הודיעה סמנכ"ל הלשכה למערער כי לאחר שנתקיים שימוע ובהתחשב במכלול הנסיבות שהועלו החליטה לשכת עורכי הדין במוסדותיה המוסמכים שלא לאשר בינתיים את בקשת המערער אף כי המליצה כי יחדש את בקשתו בחלוף חצי שנה.
2.הטעם לעמדת הלשכה נעוץ בהליך שהתנהל כנגד המערער בהיותו בשירות צבאי. בהליך זה בפני בית דין צבאי הורשע המערער על פי הודאתו בהתנהגות בלתי הולמת במספר ארועים, ביניהם כי בהיותו מוצב בבסיס קליטה ומיון נהג לסייע לחיילים שהתגייסו לשירות על דרך שיבוצם שלא כדין לתפקידים מסוימים ולבסיסים מסוימים, אישר לחיילים ימי חופשה שלא כדין, נמנע מלדווח על העדרויות מן השירות של חיילים כפי שחייב היה לעשות, ושחרר חיילים מתפקידם בשעות מוקדמות מן המקובל. על המערער נגזר עונש של הורדה בדרגה, ומאסר בן שבעה וחצי חודשים מהם ארבעה וחצי חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, והומלץ על ריצוי העונש במסגרת עבודות בבסיס סגור.
3.המערער טוען כי החלטת הלשכה הנמנעת מאישור בקשתו להתמחות כבר עתה הינה שלא כדין, משלא נשקלו כראוי מכלול הנסיבות הצריכות לענין, ובהן מידת ההערכה לה זכה המערער ממפקדיו בעת שירותו בצבא, ותיפקודו הנאות והצלחתו בלמודי המשפטים לאחר מכן. כן נטען כי דחיית תחילת ההתמחות פירושה מבחינתו אובדן סיכויים להתמחות בפרקליטות מחוז תל-אביב, לשם נתקבל, ובכך טמון נזק רב מבחינתו. בא כוח לשכת עורכי הדין, עו"ד עליאש, טען בפנינו כי הלשכה נהגה בסבירות ובהתחשבות יתירה במערער על שום ההיבטים החיוביים שהוצגו בפניה לגבי תיפקודו מאז ההליך הפלילי שהתנהל נגדו בצבא, ודוקא משום כך החליטה על תקופת המתנה קצרה ביותר שלאחריה יוכל המערער לחדש את בקשתו. אולם לטענתו, אין מקום להשוות את דינו של המערער לדינו של כל מבקש אחר שאין בעברו הרשעה בדין פלילי או משמעתי וכי באיזון כולל ההחלטה שנתקבלה על ידי הלשכה הינה מידתית וראויה.
4.נתנו דעתנו לטיעוני הצדדים על רקע נסיבות הענין ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת מוסדות הלשכה שלא לאשר בשלב זה את בקשת המערער להתמחות ולאפשר לו לחדש את בקשתו כעבור חצי שנה.
סעיף 27 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961- מקנה סמכות ללשכה להחליט שלא לאשר רישום אדם כמתמחה "אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה שמועמד אינו ראוי לשמש עורך דין". סמכות זו מקנה בידי הלשכה שיקול דעת להעריך היבטים שונים בעברו של אדם לענין מידת השפעתם על יכולתו לשמש כעורך דין - עיסוק המחייב רמת אימון ואמינות ללא סייג. מכח סמכות זו היא רשאית גם לדחות את תחילת תקופת ההתמחות או לקבוע כי תוכל לדון ולהעריך מחדש את בקשת אישור ההתמחות כעבור זמן, הכל בהתאם לטיב הענין ולנסיבות. במקרה שלפנינו איזנה הלשכה את ההיבטים לחומרה ולקולא המשמשים אלה עם אלה בעניינו של המערער - את משמעותו והשלכותיו של ההליך בבית הדין הצבאי מחד ואת תיפקודו הנורמטיבי והראוי לשבח לאחר מכן הן בצבא והן בלמודיו והחליטה את אשר החליטה. לא מצאנו כי בהחלטה זו ישנה משום חריגה ממתחם שיקול הדעת הסביר והראוי בנסיבות הענין, בהינתן כל הנתונים שראוי היה לשוקלם, להעריכם ולאזנם אלה עם אלה.
לאור זאת, לא ראינו להתערב בהחלטת הלשכה, ואנו דוחים בזה את הערעור.
ניתן היום, כ"ו בסיון תשס"ב
(6.6.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ
ט