על"ע 434/00 עו"ד ירום הלוי נ. הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד בת"א

השופטת ד' דורנר :

במהלך שנת 1994 לא התייצב המערער ל17- ישיבות של בית-המשפט בטענה כי היה חולה, הגם שנמנע מלהמציא תעודות רפואיות לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971-, כפי שנדרש. כל זאת אירע, לאחר שבמהלך ישיבה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התבטא המערער בחריפות כנגד שופט, סירב לציית להוראותיו, נעצר ושוחרר כעבור חצי שעה.

בשל מעשיו הורשע המערער בעבירות משמעת בבית-הדין המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו והוסכם עימו על הסדר-טיעון, שעל-פיו ייגזר על המערער עונש של השעיה למשך שנה על תנאי לשלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות משמעת הנוגעות להתנהגות עורך-הדין כלפי בית-המשפט. במהלך הדיון בגזר-הדין, ביקש היועץ המשפטי לממשלה להצטרף לדיון, הביע התנגדות להסדר-הטיעון ודרש כי יוטל על המערער עונש של השעיה בפועל. עמדתו התקבלה, ועל המערער הוטל עונש של השעיה למשך חמישה חודשים, מתוכם חודשיים בפועל והיתרה על-תנאי בצירוף קנס כספי בסך 3,000 ש"ח.

ערעורו לבית-הדין הארצי נדחה בתאריך 12.12.99.

בערעורו בפנינו טען המערער כנגד דחיית הסדר-הטיעון על-ידי בתי-הדין המשמעתיים. בא-כוח לשכת עורכי-הדין הסכים אף הוא שלא היה מקום לחרוג מהסדר-הטיעון, ואילו באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה סברה, כי ניתן לוותר על ההשעיה בפועל אך להאריך את עונש ההשעיה המותנה.

הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערעור. אכן, התנהגותו של המערער הייתה חמורה, ועונש של השעיה בפועל היה גם עונש הולם. אך בכך אין עילה לדחיית הסדר-הטיעון, מה גם שההליכים בעניינו של המערער התמשכו על-פני שנים רבות.

אנו מקבלים איפוא את הערעור, ומעמידים את עונשו של המערער על השעיה לתקופה של שנה על תנאי, למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת משמעת כלפי בתי-משפט כמובנם בכללי האתיקה של לשכת עורכי-הדין.