החלטהעליוןבית המשפט העליון3 עמודיםנכלל בחיפוש

על"ע 4612/99 פנחס נרקיס, עו"ד נ. לשכת עורכי הדין בישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · עיכוב דיון בבית הדין המשמעתיבקשה לעיכוב דיון בבית הדין המשמעתי המחוזי עד להכרעה בערעור על פסלות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב הדיון בבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה, המכוון להשעיה זמנית של עורך דין. נקבע כי לא הונח צידוק לעיכוב, שכן טענת הפסלות נגעה למהות החלטה בעניין חומר הראיות ונטענה בשיהוי ניכר. המזכירות הונחתה לקבוע דיון בערעור על טענת הפסלות בהקדם.

העובדות

המבקש עורך דין התנגד להצגת חומר ראיות נגדו בבית הדין המשמעתי המחוזי, והגיש ערעור לבית הדין הארצי. לאחר שנדחתה בקשתו לעכב את הדיון עד להכרעה בערעור, העלה טענת פסלות נגד ההרכב, שנדחתה על ידי המחוזי והארצי. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט העליון וביקש לעכב את הדיון המחוזי עד להכרעה בשאלת הפסלות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לעכב את הדיון בבית הדין המשמעתי המחוזי עד להכרעה בערעור על טענת הפסלות?

הלכות

  1. 1

    לא נמצא צידוק לעכב את המשך הדיון כאשר טענת הפסלות נוגעת למהות החלטה דיונית בעניין חומר הראיות ונטענה בשיהוי ניכר

    ״לא השתכנעתי כי קיים צידוק לעכב את המשך הדיון״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב דיון
  • בית הדין המשמעתי
  • השעיה זמנית
  • טענת פסלות
  • שיהוי
  • חומר ראיות
  • ערעור
  • בית הדין המשמעתי הארצי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

על"ע 4612/99 - א'

בפני:

כבוד השופט י' אנגלרד

המ

בקש

:

פנחס נרקיס, עו"ד

נגד

המשיב

:

לשכת

עורכי הדין בישראל

בקשה לעיכוב

דיון בבית הדין המשמעתי

המחוזי

של לשכת עורכי הדין בחיפה

החלטה

זוהי בקשה לעיכוב דיון, המתנהל בבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה והמכוון להשעיה זמנית של המבקש על פי סעיף 78(ג) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-.

במהלך הדיון בבית הדין המשמעתי המחוזי התעוררה הסוגיה של הצגת חומר ראיות כנגד המבקש, לה התנגד המבקש. על החלטת בית הדין המחוזי מיום 21.12.98 כי יוצג לפניו חומר הראיות, הגיש המבקש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי.

לפני הגשת הערעור הנזכר (שהוגש בסופו של דבר ביום 20.1.99) ביקש המבקש שלא לקיים דיון בבית הדין המשמעתי המחוזי, עד שבית הדין הארצי יפסוק בערעור. בקשתו זו נדחתה.

ביום 22.2.99 התקיים דיון המשך בבית הדין המשמעתי המחוזי, בבקשה להשעיה זמנית. בשלב זה העלה המבקש טענת פסלות נגד הרכב בית הדין המשמעתי

המחוזי, בנימוק כי עצם הדיון בבית הדין משקף משוא פנים ודעה קדומה וכן שיבוש מוחלט של עיקרי השיטה. בית הדין המחוזי דחה את טענת הפסלות על אתר, מן הטעם שנימוקי הפסלות נעוצים בטענות כנגד עצם ההחלטה בעניין חומר הראיות ותוכנה, ואין ביניהן לבין עילת פסלות ולא כלום.

על ההחלטה לדחות את טענת הפסלות הגיש המבקש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי. ביום 2.6.99 דחה בית הדין המשמעתי הארצי את טענת הפסלות, בנימוק כי אין לה בסיס.

על החלטה אחרונה זו הגיש המבקש ביום 11.7.99 ערעור לבית משפט זה, בצירוף הבקשה שמונחת לפני, לעכב את הדיון בבית הדין המשמעתי המחוזי, עד להכרעת בית משפט זה בשאלת הפסלות.

מבלי להביע דעה כלשהי בשאלה האם קיימת זכות ערעור לבית משפט זה על החלטה בערעור בעניין פסלות שופט, שניתנה בבית הדין המשמעתי הארצי, דבר שמעמיד בספק גם את סמכותי, הריני מניח לצורך הדיון בפניי כי קיימת סמכות כאמור, תוך היקש מסעיף 147(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. בהנחה זו, לא השתכנעתי כי קיים צידוק לעכב את המשך הדיון. טענת הפסלות כפי שציין בית הדין המשמעתי המחוזי, נוגעת למהות ההחלטה בענין חומר הראיות, שאינה מקובלת על המבקש, אשר ערעור עליה תלוי ועומד בבית הדין המשמעתי הארצי. כן יש לציין, כי טענת הפסלות הועלתה בשיהוי ניכר. נימוקיי אלה נוגעים באופן בלעדי לשאלת עיכוב הדיון ואין בהם, כמובן, כדי להכריע בערעור עצמו. הכרעה זו נתונה למותב של בית משפט זה, אשר ידון בערעור גופו.

אי לכך, הבקשה נדחית.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור בטענת הפסלות בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשנ"ט

(13.7.99).

ש

ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99046120.

Q01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בש"פ 5812/09עו"ד חנן כהן נ. לשכת עורכי הדין ועד מחוז חיפההחלטה
  • רע"ב 10349/08מדינת ישראל נ. סמיר גנאמהפסק-דין

הלכות

  1. 1לא נמצא צידוק לעכב את המשך הדיון כאשר טענת הפסלות נוגעת למהות החלטה דיונית בעניין חומר הראיות ונטענה בשיהוי ניכר