על"ע 4850/00 יהונתן בוטח, עו"ד נ. ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין

המערער הורשע בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בעבירות משמעת שיוחסו לו בכתב הקובלנה. נושא הקובלנה, בתמצית, היה, אי-התייצבותו של המערער לישיבה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב והוראה ששלח ביוזמתו לשירות בתי הסוהר כי אין להביא לבית המשפט למועד הישיבה את לקוחו, שהיה נתון במעצר עד תום ההליכים. כן נמצא המערער אשם באי-מתן תשובה לפניית הקובל בנושא התלונה. בית הדין המשמעתי קיבל, כהנחת מוצא, את גרסת המערער, כי פעל כפי שפעל בעקבות שיחה עם באת-כוח התביעה באותו משפט, שממנה הסיק, על פי-הבנתו, שבישיבה האמורה לא יתקיים שום דיון, ומכאן שאין צורך בהופעתו ואף לא בהבאת לקוחו ממעצר.

המערער השיג על הרשעתו ועל חומרת העונש שהוטל עליו בבית הדין המשמעתי הארצי. הערעור על ההרשעה נדחה, ואילו ערעורו על גזר הדין התקבל ברוב דעות והושת עליו עונש השעיה על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים.

המערער חזר לפנינו על טענותיו אותן העלה לפני בתי הדין המשמעתיים, הן לעניין הרשעתו בדין והן לעניין מידת העונש. העיון בטענותיו, בכתב ועל-פה, לא שיכנע אותנו כי בית הדין המשמעתי שגה בפסיקתו או כי עלינו להתערב באיזה מממצאיו. בפי המערער הייתה גם טענה שבנסיבות העניין לא היה מקום להעמידו לדין משמעתי כלל. די, לדעתנו, בכך שהמערער לא טרח להשיב לקובל בעת שנתבקש להגיב על הקובלנה לפני הגשתה, כדי להסיר את טענתו האמורה מעל הפרק.

הערעור, על שני חלקיו, נדחה.