על"ע 6608/03 טל מליק נ. לשכת עורכי הדין

השופטת ד' דורנר :

סעיף 26(1) לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961, קובע :

26.אלה רשאים להרשם כמתמחים:

(1) מי שקיבל בפקולטה ... תעודת בוגר או אישור שמילא אחר דרישת הפקולטה לקבלת תעודת בוגר או אישור שסיים את תקופת לימודיו בפקולטה ונותרו לו לא יותר משתי בחינות כדי למלא אחר דרישות הפקולטה לקבלת תעודת בוגר...".

המערערת, שהייתה חייבת להשתתף בשני קורסים – האחד, משפט עברי פלילי והשני, פסיכיאטריה ומשפט, ביקשה להירשם כמתמחה בהסתמך על סעיף 26(1) סיפא, כאשר טענתה היא שאפשרות להתמחות, שעה שנותרה חייבת עוד שתי בחינות, כוללת בחובה גם לימוד אותם הקורסים שבהם טרם נבחנה. פירוש זה נדחה על-ידי לשכת עורכי-הדין, והדין עם הלשכה.

בטיעוניו הטעים בא-כוח המערערת, כי הגם שהחוק דן במי שסיים את לימודיו, פירושו כי מי שנותר חייב בחינה, לא סיים את הלימודים. ממילא יש לתת פירוש רחב להיתר להתחיל בהתמחות כאשר המתמחה חייב להיבחן בשני מקצועות.

פירוש זה אינו יכול להתקבל. שכן, הן על-פי לשון החוק והן על-פי תכליתו, ברור כי הכוונה הייתה מתן היתר מצומצם, המאפשר התמחות רק כאשר סטודנט חייב להשלים בחינותיו, אך סיים את הלימודים עצמם.

כאמור, החוק מדבר על מתמחה שסיים את לימודיו. כידוע, פירושה של מילה הוא תמיר בהקשרם של דברים. סעיף 26, בהקשר הדברים, מכוון למי שסיים לימודיו, לאמור, שאינו חייב עוד ללמוד, וההיתר הוא מצומצם, היינו השלמת שתי הבחינות. כך על-פי הלשון המפורשת של החוק. פירוש זה מתחייב גם מתכליתו – לאפשר התמחות למי שלמד בכל המקצועות שהוא חייב בהם – ורק אז, כדי להקל עמו, מאפשרים לו להתחיל בהתמחות אם עדיין לא נבחן במקצוע שסיים ללמוד.

משכך, נדחה הערעור.