פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
על"ע
7679/02
על"ע 7660/02
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' א' לוי
המערער בעל"ע 7679/02:
המערער בעל"ע 7660/02:
שבי קטשוילי
פנחס טל
נ ג ד
המשיב בעל"ע 7679/02:
המשיבים בעל"ע 7660/02:
הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל
1.
לשכת עורכי הדין בישראל
2. הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין
ערעורים על החלטת הועד המרכזי של לשכת
עורכי הדין
תאריך הישיבה:
ב' בכסלו תשס"ג (7.11.2002)
בשם המערער בעל"ע 7679/02:
בשם המערער בעל"ע
7660/02:
עו"ד שגיא תירוש
עו"ד יוסף שפירא
עו"ד דוד ויניצקי
עו"ד אורית בן שטרית
בשם המשיבים:
עו"ד עליאש משה
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
השאלה המתעוררת בשני הערעורים אחת היא: האם רשאית לשכת עורכי הדין לסרב לרשום אדם כמתמחה, על אף כשירותו לפי סעיף 26 לחוק לשכת עורכי הדין, בשל העובדה שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות אשר לכאורה יש בהן משום קלון. ואמנם, שמענו את שני העררים במאוחד.
כנגד שני המערערים הוגש ביום 13.11.2000 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ. 40346/00 המייחס להם, יחד עם שמונה נאשמים נוספים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, הכנת תעודת מכר שאינה נכונה, הגשת רשימון כוזב, הגשת הצהרה שאינה נכונה, הטעיית פקיד מכס, הברחת טובין, מכירת טובין מוברחים, עבירות לפי חוקי מיסים. כן הואשם המערער בעל"ע 7660/02 בתיווך בשוחד והמערער בעל"ע 7679/02 בקבלת שוחד והפרת אמונים.
הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החליט ביום 17.7.02 לקבל את המלצת ועדת ההתמחות הארצית אשר דנה בעניינם ולדחות את בקשת המערערים להירשם כמתמחים, נוכח כתב האישום החמור התלוי ועומד נגדם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הודעה על כך נשלחה למערערים ביום 1.8.2002.
כנגד החלטה זו מכוונים הערעורים שלפנינו. בפי המערערים מספר טענות. נטען כי סעיף 27 לחוק, העוסק בסירוב הלשכה לרשום מתמחה, מפנה מבחינה עניינית להוראת סעיף 44 לחוק, אשר זו לשונו:
הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא קבלו כחבר הלשכה, על אף כשירותו -
(1) אם המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון, והלשכה סבורה שלאור הרשעה זו אין הוא ראוי לשמש עורך דין;
(2) אם נתגלו עובדות אחרות - בין על ידי פסק דין של בית דין משמעתי או על ידי התנגדות שהוגשה לפי סעיף 43, ובין בדרך אחרת - והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין המועמד ראוי לשמש עורך דין;
הטענה היא כי על-פי סעיף-קטן (1) נדרש לשם סירוב קבלת אדם כחבר בלשכה, כי הורשע בעבירה פלילית. מכאן, כי אין לפרש את "העובדות האחרות" המוזכרות בסעיף-קטן (2) כמתייחסות לעניין פלילי. מאחר שהמערערים טרם הורשעו בעבירה פלילית, אין זה מסמכותה של הלשכה לסרב לרושמם להתמחות.
כן נטען, כי החלטת הועד המרכזי לוקה בחוסר סבירות קיצוני, כי יש בה משום פגיעה בחזקת החפות של המערערים ובזכות היסוד שלהם לחופש העיסוק. המערערים טוענים כי המשפט הפלילי, המתנהל נגדם, הוא מורכב מאוד בשל ריבוי האישומים והנאשמים והוא יארך זמן רב, כך שייגרם למערערים נזק בלתי הפיך.
באשר לטענה המשפטית הנוגעת לסעיף 27 לחוק בשילוב עם סעיף 44 לחוק, יצוין כי בא-כוח הלשכה הצהיר בפנינו כי אין לראות בהחלטת הוועד המרכזי החלטה סופית. תוקף ההחלטה הוא עד להכרעת הדין במשפט הפלילי של המערערים. והיה והם יזוכו, יוכלו לפנות בבקשה חדשה להירשם כמתמחים. נוכח מצב דברים זה, הרי נפסק כבר בבית משפט זה כי במסגרת סעיף 44 לחוק, רשאית הלשכה לעכב את מתן ההחלטה הסופית בעניין קבלת אדם כחבר בלשכה עד לאחר הכרעת הדין בפלילים. ראה על"ע 6215/02 שיינברום נ' לשכת עורכי הדין בישראל ; על"ע 1/72 כהנוב נ' לשכת עורכי הדין בישראל , פ"ד כו(1) 565; בג"צ 730/79 עפרוני נ' לשכת עורכי הדין , פ"ד לד(1) 477.
נמצא, כי הוועד המרכזי מוסמך גם מוסמך היה לדחות את בקשת המערערים להירשם כמתמחים. אין ספק כי יש בהחלטה זו משום פגיעה במערערים, אך על רקע העבירות החמורות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות שיש בהן משום קלון, החלטת הוועד המרכזי היא סבירה. גם העובדה שלדעת באי-כוח המערערים התשתית הראייתית במשפט הפלילי רעועה היא, אינה יכולה לגרוע מסבירותה של החלטת הוועד המרכזי.
אי לכך, איננו רואים מקום להתערב בהחלטת הועד המרכזי. הערעורים נדחים.
ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ג
(7.11.2002).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט