על"ע 7780/06 דוד לאלו נ. לשכת עורכי הדין בישראל - הועד המרכזי

1.לפני בקשה מטעם המערער להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך. עניינו של ההליך בהשגה על החלטתו של הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין (להלן: "הלשכה") מיום 12.7.06 (להלן: "ההחלטה"), לפיה נדחתה בקשתו של המערער לחידוש חברותו בלשכה. בעקבות ארבע קובלנות שהוגשו כנגד המערער לבית הדין המשמעתי של הלשכה בין השנים 1981-1984, הורשע המערער בעבירות משמעת על פי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין). בגזר הדין מיום 12.2.84 נקבע כי המערער יוצא לצמיתות מהלשכה. בקשותיו של המערער מיום 9.11.03 ומיום 27.3.05 לחידוש חברותו בלשכה נדחו, ונקבע בהחלטה כי הרשעותיו המשמעתיות של המערער בגינן הוצא לצמיתות מהלשכה חמורות הן ואינן מתיישנות. מכאן הערעור דנן. המערער הגיש אמנם את ערעורו לבית משפט זה, אולם הגיש (ביום 8.10.06) בקשה "להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך". המערער טוען כי הסמכות לדון בערעור על החלטות הועד המרכזי של הלשכה הועברה לבית המשפט לעניינים מנהליים מכוח סעיף 21(5) של התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק"). לפיכך, ומאחר ומקום מושבה של המשיבה הוא תל-אביב, מבקש המערער כי הדיון בערעור דנן יועבר לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, דין הערעור להימחק ומשכך אין מקום להעברת הדיון. זאת, שכן המערער טעה בהגישו את הערעור דנן לבית משפט זה, ואין בעובדה כי התיקון לחוק בעניין סמכות הדיון בערעור כגון דא פורסם לאחרונה, כטענת המערער, כדי לחפות על טעות זו. לטענת המשיבה, הערעור דנן הוגש לאחר שחלפו שלושים ימים מהיום בו קיבל המערער לידיו את ההחלטה, ולפיכך גם על פי הדין שהיה קיים ערב תיקון החוק, הוגש הערעור דנן לאחר המועד שהיה קבוע בדין כנוסחו אז. המשיבה טוענת בנוסף, כי על-פי הפסיקה קיימת למעשה סמכות מקבילה לבית משפט זה ולבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות כנגד הלשכה, וכאשר קיימת סמכות מקבילה, אין סמכות להעברת הדיון לבית משפט אחר. לבסוף טוענת המשיבה כי על פי דין יש לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים באמצעות הגשת עתירה, ולפיכך לא תוכל הודעת הערעור אשר הוגשה במסגרת ההליך שבכותרת להשתלב בהתאם לסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.המערער הגיב (ביום 24.11.06) לתגובת המשיבה. לטענתו, הוא לא איחר בהגשת ההליך שכן סעיף 45 לחוק לשכת עורכי הדין בוטל עוד טרם הוגש ההליך לבית משפט זה וממילא לא היה עוד סד של 30 ימים להגשת הערעור. לחילופין, גם אם איחר המערער בהגשת ערעורו, יש להאריך המועד בשל מצב בריאותו. מוסיף המערער וטוען, כי גם אם יש סמכות מקבילה בבית המשפט העליון, אין מניעה להעביר את הדיון לערכאה מוסמכת אחרת בייחוד נוכח תכלית תיקון החוק בנדון. לבסוף נטען, כי אם יוחלט על העברת ההליך לבית המשפט לעניינים מנהליים, יתוקן ההליך כנדרש ויוגש כעתירה מנהלית.

4.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש להורות על מחיקת ההליך שבכותרת. אין חולק כי הסמכות לדון בהשגת המערער על החלטת הועד המרכזי היא בידי בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו סעיף 21(5) לתוספת הראשונה לחוק). כפי הנראה, הוגש אפוא הערעור לבית המשפט זה בטעות. השאלה היא, אם במצב דברים זה יש להעביר את הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים מכח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: חוק בתי המשפט). לדידי התשובה בנסיבות המקרה היא בשלילה. מוכן אני להניח, כי בנסיבות המקרה יש בידי סמכות להעברת הדיון כפי המבוקש. המשיבה טענה אמנם כי לא ניתן להעביר את הדיון מחוסר סמכות עניינית לפי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט וזאת בשל הסמכות המקבילה שבידי בית המשפט הגבוה לצדק, מכוח סעיף 15 לחוק יסוד השפיטה (וראו בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים , פ"ד נו (5) 950; בג"ץ 11213/05 פלונית נ' ועד מחוז תל-אביב (לא פורסם); ע"א 9379/03 צירני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אולם אין בידי לקבל טענה זו שכן הסמכות המקבילה האמורה הנה בכל הנוגע לבית המשפט הגבוה לצדק ועתירה המוגשת אליו, ולא בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים, כפי שקבע סעיף 45 לחוק לשכת עורכי הדין טרם ביטלו. המערער לא עתר לבית המשפט הגבוה לצדק אלא הגיש – בטעות – ערעור על פי הדין שבוטל. במצב דברים זה, לא מצאתי לראות ערעורו כעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק ולקבוע על כן, כי בשל קיומה של סמכות מקבילה אין להעביר את הדיון מכח סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט.

5.למרות זאת, וכאמור, אין לדידי מקום להעביר את הדיון בערעור לבית המשפט לעניינים מנהלים במקרה זה. כך הדבר, שכן ההליך שהוגש הנו ערעור ואילו לבית המשפט לעניינים מנהליים היה צורך להגיש בנדון עתירה (סעיף 5 (1) לחוק כאמור), על כל ההבדלים המשתמעים מכך (ראו תקנה 5 לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000) זאת ועוד: המשיבה עוררה לפני הטענה כי ההליך הוגש באיחור וראוי הוא כי עניין זה יוכרע לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בפני עצמו (השוו רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נט(3) 189; רע"א 2214/04 מנופי יהודה פנחסי בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)).

6.התוצאה היא, על כן, כי דין הערעור שבכותרת להימחק. אין צו להוצאות.