עמ"מ 10198/09פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בב"ש 9644/09 (השופטת מ' ארד), לאשר את צו המעצר המנהלי שהוצא מכוח סעיף 2 ל חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט 1979 (להלן 'החוק') נגד המערער.

המערער נעצר לפי צו מעצר מנהלי מיום 17.11.09 (להלן 'הצו'). לפי הצו יוחזק המערער במעצר בכלא מגידו עד ליום 16.5.10. ביום 18.11.09 הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים לאישור הצו, אשר התקבלה בו ביום. בית המשפט המחוזי בירושלים התרשם שמהימנותו של החומר בעניינו של המערער שהוצג בפניו גבוהה. הגם שנתן את דעתו לכך שמדובר ב"הליך פוגעני השמור למקרים יוצאי דופן", השתכנע בית משפט קמא כי הצו הוצא "כדי לקדם פני סכנה עתידית הצפויה בוודאות הנדרשת" מהמערער. עוד צוין בהחלטה כי בנסיבות העניין לא ניתן לנהל חקירה פלילית רגילה נגד המערער וכן שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה פוגענית פחות. נקבע עיון תקופתי מחודש בצו ביום 15.2.10.

2.

בא כוחו של המערער טוען כי שקלול הזכות לחירות, לכבוד האדם ולמשפט צדק מול "כל זכות אחרת נטענת" מחייב את המסקנה שזכויותיו של המערער גוברות. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל מתאים לתשובת המשיבה, לפיה לא נוהלה ולא תנוהל פעולת חקירה פלילית רגילה ואין כוונה לחקור אלא את המערער בלבד. בכך, לשיטתו, נפגעו זכותו של המערער למשפט הוגן ועיקרון היסוד של חקירת חשודים. הוא תוקף את אמינות המידע ודרכי בחינתו בציינו כי החלטת בית משפט קמא נעדרת נימוק ענייני בכגון דא ושלא מופיעה הקביעה האם מדובר בהתרשמות ישירה ממקור המידע. עוד נטען כי אין הצדקה למלוא תקופת המעצר ושהטעמים בעטיים ניתן הצו נגועים בחוסר תום לב ובשיקולים שאינם ענייניים. לתפישתו, לא די בקביעה שהמידע אמין ומוצלב כדי להצדיק מעצר מנהלי, אלא יש לפרט את הנימוקים לאמינותו מבלי לגלות מידע חסוי. משכך, מבקש המערער בחינה מחודשת של החומר.

מהעבר האחר, סמך בא כוח המשיבה את ידו על החלטת בית המשפט המחוזי במלואה. הודגש כי מדובר בחומר עדכני, הלקוח ממקורות שונים וכן שמעצר המערער נדרש לשם מניעתו של מעצר צפוי נוסף. בא כוח המדינה הבהיר כי מדובר במקרים "חריגים שבחריגים" ומסר חומר חסוי במעמד צד אחד.

3.

לאחר ששמעתי את באי כוח הצדדים, לרבות עיון בחומר החסוי ודיון במעמד צד אחד, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, החומר מצביע על מסוכנותו של המערער בדרגה המצדיקה את מעצרו. בנוסף, המשיבה הבהירה מדוע לא ניתן לחקור את המערער לעת הזאת. נתונים אלה תומכים בהותרת הצו על כנו. ברם, באשר לתקופת הצו – נראה לי שיש ליתן ביטוי לכך שהמערער לא נחקר. מקובלים עליי דברי בא כוח המשיבה בדיון הפתוח כי המצב האמור הינו בגדר החריג שבחריגים. אולם, לגישתי, ובנסיבות העניין יש מקום לקצר את תקופת הצו ל-4 חודשים במקום 6 חודשים. זאת, כדי להשיג את התכלית לפיה הפיקוח השיפוטי יהא הדוק יותר.

4.

הערעור מתקבל באופן שצו המעצר המנהלי יהא בתוקף עד לתאריך 16.3.10.