עמ"מ 2160/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל ), בגדרה נקבע כי צו הכליאה שהוצא כנגד המערער יעמוד בעינו.

2.

המערער הוא תושב רצועת עזה. בתאריך 22.7.2009 הגיע המערער למחסום ארז על מנת לצאת מעזה לגדה המערבית, לטענתו במסגרת תפקידו כשחקן כדורגל בנבחרת הפלסטינית הלאומית. כשהגיע למחסום, עצרו אותו גורמי הביטחון הישראלי והעבירו אותו לחקירת שב"כ בכלא "שקמה" באשקלון. מאוחר יותר הועבר לכלא בבאר שבע, שם הוחזק, לטענתו, עם "מדובבים" מטעם גורמי הביטחון. בתאריך 23.8.2010 הוצא כנגד המשיב צו כליאה, מכוח סעיף 3(ב)(1) ל חוק לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק ).

3.

בתאריך 24.8.2009 הגיש המערער בקשה לקיום ביקורת שיפוטית בנוגע לצו הכליאה, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק. בית המשפט המחוזי הנכבד החליט בתאריך 18.10.2009 לאשר את צו הכליאה. בהחלטתו ציין בית המשפט הנכבד כי קיימות ראיות מינהליות ברורות ומשכנעות, שקושרות את המערער קשר אמיץ לארגון הג'האד האיסלאמי, וכן כי יש בשחרורו לפגוע בבטחון המדינה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה, אשר נדחה (ראו: עמ"ם 9256/09 פלוני נ' מדינת ישראל

(22.11.2009, לא פורסם).

בתאריך 4.2.2010 הגיש המערער בקשה לביקורת שיפוטית שנייה, מכוח סעיף 5(ג) לחוק. בית המשפט המחוזי הנכבד קיים דיון בבקשה זו בתאריך 22.2.2010 (כב' השופט צ' גורפינקל ) והחליט להשאיר את הצו על כנו.

4.

בית המשפט הנכבד קמא נימק החלטתו בכך ש"לא הובאו כל ראיות אחרות המחלישות את הראיות הקודמות שהוגשו או מטילות בהן ספק, לכן אין צורך לבחון מחדש פעם נוספת את הראיות שנבחנו בדיון הקודם ואושרו ע"י ביהמ"ש העליון" (ראו: עמוד 5, שורות 18-16 לפסק הדין). עוד קבע בית המשפט כי "על פי המידע שהוצג ולאור פעילותו של המשיב בעבר, קיים יסוד סביר להניח כי אם ישוחרר, יחזור [המערער – ח"מ] לפעילות עויינת שיהיה בה כדי לסכן את בטחון המדינה" (בעמוד 5 בשורות 24-22 להחלטה).

מכאן הערעור שלפני.

5.

טענותיו של המערער בהליך זה נסמכות רובן ככולן על חלוף הזמן שבין תקופת הביקורת המשפטית הראשונה ובין מועד הדיון בביקורת השיפוטית השניה: המערער טען במסגרת כל ההליכים שקדמו לערעור זה, כי הוא איננו האדם שאותו מבקשת המשיבה לכלוא וכי מדובר במצב של "טעות בזיהוי". טענת המערער היא כי הוא שחקן כדורגל וסטודנט באוניברסיטת אלקודס הפתוחה ואין הוא קשור לארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (כבר בשלב זה אעיר כי כשניסיתי לשאול את המערער על תפקידו בנבחרת הכדורגל הפלסטינית, כטענתו – הוא התקשה לציין את תפקידו המדויק בנבחרת, או משחקים שבהם השתתף עובר למעצרו).

6.

בהליך זה מבקש המערער לבחון בשנית האם לאור חלוף הזמן עדיין קיימות מספיק ראיות (מבחינת כמותן ועוצמתן) בכדי לבסס את טענת המדינה כי הוא לוחם בלתי חוקי כמשמעו בחוק. כן טוען המערער כי לחלוף הזמן השפעה על מידתיות צו הכליאה, מאחר שייתכן כי ראיות שהיו רלבנטיות בעבר לא יהיו רלבנטיות כיום. בדיון שנערך בפני שב בא-כוח המערער על הטענה כי מרשו נעצר בטעות וכי איננו קשור כלל לפעילות של הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. בא-כוח המערער הסביר כי מרשו נעצר בעבר על ידי החמאס, אך לא בשל פעילות בארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני אלא בשל סכסוך אזרחי שהיה מעורב בו. עוד טען בא-כוח המערער כי אדם בעל שם זהה למרשו נעצר על ידי החמאס בשל פעילותו הצבאית ומכאן נובעת לדבריו הטעות בזיהוי.

בדיון שנערך במעמד הצדדים הדגישה באת-כוח המדינה כי נעשו בדיקות מרובות והצלבות לוודא את זהותו של המערער והמשיבה משוכנעת שאין כל טעות בזיהוי. בדיון שנערך במעמד צד אחד נמסרו לי הסברים נוספים, שאינני יכול לפרטם כאן, באשר לפעולות שנערכו על מנת לוודא את זהותו של המערער.

7.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות . הראיות המינהליות החסויות הקיימות בידי המדינה, שהועברו לעיוני– מלמדות כי חשדות המדינה הינם חשדות מבוססים וכי יש עילה להמשך מעצרו של המערער במסגרת החוק, בהיותו לוחם בלתי חוקי במשמעות החוק, שנשקפת ממנו עדיין סכנה לביטחון המדינה.

8.

אשר לטענת המערער לגבי ה"טעות בזיהוי" – הגם שזו נדחתה כבר על ידי בית משפט זה, ב-עמ"ם 9256/09 הנ"ל, בחנתי גם אותה בקפידה תוך עיון בחומר החסוי שהוגש לי, ומבלי שארחיב בדבר, מטעמים ברורים, אציין כי שוכנעתי שלא נפלה בעניינו של המערער כל טעות בזיהויו, כפי שהוא טוען. בידי המשיבה ראיות מינהליות המוכיחות את קשריו של המערער עצמו לפעילות חבלנית עוינת בארגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, וקשרים אלה נבדקו שוב ושוב על ידי המשיבה, ונמצאו שרירים וקיימים. גורמי הביטחון בחנו את טענותיו של המערער בדבר הטעות בזיהויו והתברר לגורמים המוסמכים, לאחר אותן בדיקות שלא אוכל לפרטן – כי טענה זו איננה נכונה. קשרים אלה של המערער מלמדים על מסוכנות אינדיבידואלית הנשקפת מן המערער – הנדרשת לשם המשך מעצרו בהתאם לחוק (ראו: עמ"ם 6961/09 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 14.9.2009)).

9.

בכל הנוגע לטענות המערער בדבר התמשכות כליאתו, אינני סבור כי בנקודת הזמן הנוכחית השתנתה נקודת האיזון ביחס למערער באופן המצדיק את שחרורו, בשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. אעיר עם זאת כי יתכן שבשלבים מאוחרים יותר תשתנה נקודת האיזון ביחס להמשך מעצרו של המערער. אולם כאמור, בשלב זה ובשים לב לתשתית הראייתית החסויה העדכנית בעניינו – אינני סבור כי יש בכך שיקול מכריע המצדיק התערבות בצו הכליאה, לעת הזו.

10.

נוכח כל האמור לעיל – דין הערעור להידחות.