עמ"מ 2705/09 עמאר חמאד נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערעור לפי סעיף 5(ד) ל חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב – 2002 (להלן – חוק לוחמים בלתי חוקיים , או החוק ) על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ ) מתאריך 24.2.2009, בגדרה נקבע כי אין מקום לבטל את צו הכליאה שהוצא כנגד המערער בתאריך 1.2.2009.

רקע עובדתי וההליך בבית המשפט המחוזי

2.

המערער, תושב בית חנון שברצועת עזה נעצר על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בתאריך 5.1.2009. תחילה הוא נחקר בחקירה פלילית ולאחר מכן, בתאריך 29.1.2009, הורה קצין מודיעין בדרגת סרן על כליאתו הזמנית של המערער למשך 96 שעות לפי סעיף 3(א) לחוק, מששוכנע כי קיים יסוד סביר להניח על סמך המידע שהובא בפניו כי המערער הוא לוחם בלתי חוקי , במשמעות החוק. יוער, כי עד למועד זה היה המערער עצור מכוח צווי מעצר שהוצאו בבית משפט השלום בבאר שבע. בתאריך 1.2.2009 נערך למערער שימוע בפני קצין בדרגת סגן אלוף, במהלכו טען המערער כי הוא איננו משתייך לארגון כלשהו המבצע פעולות איבה נגד ישראל וכל רצונו הוא לפרנס את משפחתו וכי הוא היה עובד תמים שהועסק בבית חולים ברצועת עזה. באותו יום ולאחר שעיין בטענות המערער, חתם האלוף (במיל') יפתח רון-טל (שהסמכות על פי החוק לעניין זה הואצלה לו על ידי הרמטכ"ל) על צו הכליאה של המערער, בהתאם לסעיף 3(ב)(1) לחוק לוחמים בלתי חוקיים, זאת לאחר שקבע כי יש יסוד סביר להניח, על בסיס המידע שהובא בפניו, שהכלוא הוא לוחם בלתי חוקי וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה.

3.

בתאריך 8.2.2009 התקיים דיון בנוכחות המערער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לשם קיום ביקורת שיפוטית על צו הכליאה, כמצוות סעיף 5(א) לחוק. בית המשפט הנכבד קמא עיין גם בחומר חסוי בעניינו של המערער ואף קיבל הסברים על החומר האמור, במעמד צד אחד. בדיון הנ"ל נחקרה גם נציגת שירות הביטחון הכללי על ידי הסנגור ואף הועברה פראפרזה מן המידע לידי הסנגור. בהחלטתו מתאריך 24.2.2009 קבע בית המשפט הנכבד קמא, בין השאר, כך:

"...לאחר עיון בדו"חות המידע שהגישה המדינה לעיוני, ניתן לומר, כי היא המציאה ראיות ברורות ומשכנעות לכך שהמשיב השתייך לארגון טרור, הוא ארגון החמא"ס, היה פעיל בו וסייע לפעילים אחרים בפעילותם הצבאית נגד כוחות צה"ל ובכך תרם תרומה לפעולות האיבה נגד מדינת ישראל. ואדגיש, כי לא מדובר בהשתייכותו הקודמת לארגון החזית העממית, אלא להשתייכות עדכנית לארגון החמ"אס...

ניתן לומר כי כמותו, רמתו ואיכותו של החומר החסוי שהוגש לעיוני, יש בו די כדי להיעתר לבקשה"

( שם , סעיפים 7-6 להחלטה)

בית המשפט הנכבד קמא הוסיף וציין כי המידע שעומד בבסיס מעצרו של המערער בהתאם לחוק לוחמים בלתי חוקיים איננו מתייחס לאירוע בודד בלבד וכן איננו מידע ממקור אחד, או במידע ישן ולא מעודכן, אלא שמדובר במידע שמלמד על מסוכנות עדכנית הנשקפת מן המערער. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין עוד כי מדובר אמנם בראיות מינהליות, אך אלה מתייחסות לפעילות של המערער שיכולה להוות סכנה לאזרחי המדינה ולתושביה.

4.

בערעור שלפני טוען המערער כי בשלושת השבועות הראשונים למעצרו היה עצור בהליך פלילי רגיל ואף ניתנה הצהרת תובע לבית משפט השלום בבאר שבע לפיה יוגש כתב אישום כנגד המערער. במסגרת מעצרו זה, נמנע מן המערער להיפגש עם עורך דינו בצו של בית המשפט. המערער מציין כי במסגרת חקירתו הודה כי היתה לו פעילות אזרחית במסגרת ארגון החזית העממית, אך פעילות זו היתה לדבריו בשנות ה-90. עוד מציין המערער כי בחקירתו מסר פרטים על פעילי חמאס המוכרים לו וכן מסר שמות של אנשי חמאס המוכרים לכל תושבי רצועת עזה, ולאו דווקא אנשים שהוא מכיר באופן אישי. המערער טוען כי לא ברור מדוע הפך מעצור פלילי "רגיל" ל"לוחם בלתי חוקי", וזאת בפרט בשים לב לשיתוף הפעולה שלו בחקירה ולכך שמסר גירסה.

המערער מלין עוד על כך כי אף שניתנה לו אפשרות לחקור את נציגת השב"כ בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי הנכבד, לא פורט בחקירה זו כל מידע או מקור מידע המצביע על כך שהמערער הוא אכן לוחם בלתי חוקי. ב"כ המערער טוען עוד כי תקופת המעצר הממושכת יחסית שבה שהה, מבלי שניתנה לו האפשרות להיפגש עם עורך דינו, מעלה את החשש שמא הופעלו נגדו אמצעי חקירה לא כשרים שהובילו את המערער להודות במעשים שלא ביצע. ב"כ המערער מדגיש לבסוף כי אין כל סיכון הנשקף מן המערער והדבר נלמד מכך שזהו מעצרו הראשון וכן מעברו הנקי ומן העובדה כי עבד בעבר בישראל שנים רבות, זאת בנוסף על גילו ומצבו המשפחתי.

כאן המקום להעיר כי בערעורו הוסיף המערער כי לפני שנעצר הוצאו כל בני משפחתו מביתם שברצועת עזה, הועברו לחוף ואז נהרסו כל הבתים באיזור מגוריו של המערער, כולל ביתו. עוד טען המערער כי בשלב ריכוז בני המשפחה, שוחררו הנשים והקטינים לחופשי והגברים המבוגרים החלו להיחקר. המערער טען כי בשלב זה נקרא לחקירה גם אחיינו והוא נורה ונהרג באותו מעמד – מול כל בני המשפחה.

5.

המשיבה, מצידה, שבה ועומדת על כך כי המערער הוא פעיל חמאס, שסייע לפעילי חמאס נוספים וכי הוא "לוחם בלתי חוקי" במשמעות החוק. לגבי חברותו בעבר בארגון החזית העממית, הדגישה המדינה כי אין לכך רלוונטיות למעצרו הנוכחי. לגבי אפשרות העמדתו לדין פלילי ציין ב"כ המדינה כי אפשרות זו נבדקה, אך ההודעות המשטרתיות אינן מבוססות דיין כדי להרשיעו בעבירות בהן הוחשד ועל כן לא ניתן היה למצות עם המערער את הדין במישור זה. מאידך גיסא החומר החסוי מקים עילה למעצרו של המערער על פי חוק לוחמים בלתי חוקיים.

6.

בתאריך 7.4.2009 קיימתי דיון בערר במעמד הצדדים, במסגרתו הוצג בפני גם חומר חסוי במעמד צד אחד. במהלך הדיון ביקשתי מב"כ המשיבה להגיש הודעה ובה תגובה לטענות שהעלה המערער לגבי הריגת אחיינו. ב"כ המדינה מסר בהודעה מטעמו, שהוגשה בתאריך 21.4.2009, כי תאור האירוע לגבי האחיין, כפי שהוצג בדיון, אין בו אמת, אין הוא קשור כלל להליך מעצרו של העורר ונסיבותיו שונות בתכלית מאלו שתוארו בדיון, מה גם שהדבר לא התרחש כלל במעמד מעצרו של העורר. על פי מה שנאמר בהודעה, למיטב ידיעת מערכת הבטחון, אחיינו של המערער אכן עוכב על ידי כוחות צה"ל בתאריך 5.1.2009, אולם שוחרר במועד זה, לאחר שהתברר כי הוא איננו דרוש לחקירה. על פי המידע המצוי בידי גורמי הביטחון, יומיים לאחר מכן, בתאריך 7.1.2009, אחיינו של המערער אכן נהרג, ואולם הדבר קרה במהלך מבצע צבאי באיזור מגוריו, ככל הנראה בעת פעילות של חשיפת ביתו.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את טיעוניהם בעל-פה וכן בחנתי, בהסכמת המערער, חומר חסוי שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות מן הטעמים שיובהרו להלן.

8.

חוק לוחמים בלתי חוקיים מתייחס לאנשים הנוטלים חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל – בין במישרין ובין בעקיפין, או נמנים עם כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל, שלא מתקיימים לגביהם התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבינלאומי ההומניטארי (סעיף 2 לחוק). בית משפט זה קבע כי יש לפרש הגדרה זו של לוחם בלתי חוקי "בשים לב לתכליתו הביטחונית של החוק, ובהתאם לעקרונות החוקתיים ולדין הבינלאומי ההומניטארי... המחייבים הוכחתה של מסוכנות אינדיבידואלית כעילה למעצר מנהלי" (ראו: ע"פ 6659/06 עיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2008), פיסקה 21; עיינו עוד: עמ"ם 2595/09 סופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.4.2009); עמ"ם 1510/09 עתאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2009)).

9.

במקרה שלפני, טענתו העיקרית של המערער היא כי אין בסיס למיוחס לו וכי אין לו כל קשר לארגון החמאס (וכי כך הוא טען גם בשימוע שנערך לו). אולם, הראיות המינהליות החסויות שהוצגו לבית המשפט המחוזי וכן הובאו בפני, במעמד צד אחד, מלמדות אחרת, אם לנקוט לשון המעטה, ומצביעות על פעילותו הספציפית של המערער במסגרת ארגון החמאס בפעילותו נגד ישראל. הדבר נלמד גם מן החומר הגלוי שצורף לנימוקי הערעור שבפני: המערער הודה כי היה מודע לשני מבצעים של ירי רקטי, כי הגיעו לביתו פעילי חמאס צבאיים, שהם קרובי משפחתה של אשתו וכן מסר כי עם חלק מפעילי חמאס היה בקשרי חברות. בחקירתו במשטרה סיפר המערער כי אמו מקבלת סיוע כספי מהחמאס, לאחר ששני אחיו, שהיו פעילי חמאס, נהרגו מפגיעת טיל. מבלי להרחיב בדברים אציין עוד כי החומר החסוי מאשש את טענות המדינה ולפיהן המערער הינו אכן פעיל של ארגון החמאס (שהוכרז על ידי שר הביטחון ככוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל), אשר סייע גם לפעילי חמאס אחרים וכי הוא לוחם בלתי חוקי, במשמעות החוק, אשר יש בו מסוכנות ואשר שחרורו, בשלב זה, יפגע בבטחון המדינה.

בשולי הדברים אשוב ואדגיש, כפי שהוריתי עוד בהחלטתי מתאריך 7.4.2009, כי על הרשויות המוסמכות לשים לב למצבו הרפואי של המערער ולדאוג שיקבל טיפול רפואי הולם לגבי הפגיעה ברגלו (שאירעה טרם כליאתו וללא קשר להליכי מעצרו).

10.

נוכח כל האמור לעיל – הערעור נדחה.