עמ"מ 3672/18 אחמד מרעי נ. שר הביטחון

1.

ערעור לפי סעיף 7 לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק ) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לאשר הארכת צווי מעצר מינהליים שהוצאו נגד המערערים לתקופה של 3 חודשים.

2.

המערערים, שניהם ילידי שנת 1993, נעצרו ביום 23.7.2017 בחשד לביצוע עבירות ביטחון. נגד שניהם הוצאו צווי מעצר מינהליים לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק ) למשך 6 חודשים. הצווים אושרו על ידי בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' כהן ) בהחלטה מיום 7.8.2017. בהמשך הוארכו הצווים לתקופה של 3 חודשים, ואף הארכה זו אושרה על ידי בית המשפט.

3.

ההחלטה מושא הערעור היא החלטת בית המשפט (הנשיא ר' שפירא ) לאשר את ההארכה השלישית של צווי מעצר מינהליים נגד המערערים לתקופה של שלושה חודשים נוספים, עד ליום 29.7.2018. בהחלטתו קבע בית המשפט, לאחר עיון בחומר המודיעיני החסוי, כי מאז שאושרו צווי המעצר המינהליים לראשונה, נאספו ראיות מינהליות חדשות המבססות את עילות המעצר, וכי רמת המסוכנות הנשקפת מהמערערים מצדיקה את אישור הצווים.

4.

בערעור נטען כי לא היה מקום לאשר את הצווים. נטען כי הן לפי הפרפרזה שהעבירה המדינה - לפיה " על פי מידע המצוי בידי גורמי הביטחון, היה הנדון מעורב בתקופה שטרם מעצרו, בצוותא עם גורמים קיצוניים נוספים, בתכנון פעילות חמורה נגד הביטחון " - והן לפי החלטת בית המשפט, המידע נגד המערערים רלבנטי לתקופה של לפני מעצרם, וכי הוצאת צווי מעצר חדשים על סמך מידע זה אינה עולה בקנה אחד עם מטרתו המניעתית של המעצר המינהלי. לחלופין נטען כי לא היה מקום לאשר את הצווים לתקופה כה ארוכה מבלי לחקור את המערערים ולתת להם הזדמנות להתמודד עם החשדות נגדם. כן נטען כי היה מקום לשקול אמצעים שפגיעתם בזכות לחירות היא פחותה, כמו מעצר בית.

5.

בדיון לפני חזר בא כוח המערערים על טענותיו דלעיל. כן נטען כי מעורב אחר בפרשה, שנעצר עם המערערים, שוחרר בינתיים. בא כוח המדינה עדכן בפתח טיעונו כי אתמול נמסרה הודעה לבא כוח המערערים לפיה גורמי הביטחון לא ימליצו על הארכה נוספת של מעצר המערערים מעבר לתקופת תוקפם של הצווים הנוכחיים, זאת בכפוף לכך שלא יתקבל מידע חדש בנוגע למסוכנותם. לגוף הענין צוין כי המערערים היו מעורבים עם אחרים בתכנון פעילות חמורה נגד ביטחון המדינה, ומעצרם נועד לסכל מזימתם זו.

6.

לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים בנוכחות המערערים, נערך דיון במעמד צד אחד, במסגרתו קיבלתי הסברים מפורטים על ידי בא כוח המדינה ונציגי שירות ביטחון כללי לגבי ההתארגנות שהמערערים נמנים עליה. כן הועמד לעיוני המידע המודיעיני החסוי נגד המערערים, אותו לא ניתן לחשוף בפני המערערים, המבסס את הערכת גורמי הביטחון בדבר חיוניות מעצרם של המערערים כאמצעי מניעתי לסיכול תכניותיהם. קיבלתי גם הסברים באשר לגורמים נמנעה האפשרות להעמדתם של המערערים לדין פלילי.

7.

לאחר בחינה זהירה של הדברים, נחה דעתי כי צווי המעצר המינהלי בדין יסודם, וכי החלטתו של בית משפט קמא לאשר את הצווים מבוססת כדבעי.

המידע המודיעיני בעניינם של המערערים מבסס די צורכו את מסוכנותם, ואת הצורך במעצרם המינהלי לסיכול מסוכנות זו. משלא ניתן, מטעמים שהובהרו, להעמיד את המערערים לדין פלילי, לא היה מנוס מהצעד המניעתי של מעצר מינהלי.

לכך יש להוסיף את הודעת גורמי הביטחון, כמפורט לעיל, כי אין בכוונתם להמליץ על הארכה נוספת של מעצר המערערים מעבר לתקופת תוקפם של הצווים הנוכחיים, בכפוף לכך שלא יתקבל מידע חדש לגבי מסוכנותם, אף שהמסוכנות של המערערים לא פגה.

8.

בשולי הדברים אציין בהתייחס לטענת בא כוח המערערים כי מעורב אחר בפרשה, שנעצר עם המערערים, שוחרר בינתיים. אכן, עם המערערים נעצר מלכתחילה אדם נוסף, אף הוא ל- 6 חודשים, אך בהליך אישור הצו הורה בית המשפט על קיצור תקופת המעצר בחודשיים לאחר שמצא מעיון בחומר החסוי כי היה "פחות להוט" מהמערערים להוציא אל הפועל את האידיאולוגיה האלימה והפוגענית. בהמשך הוארך מעצרו, אך בית המשפט המחוזי לא אישר הארכה זו. ערעור המדינה נגד החלטה זה התקבל, ובית משפט זה אישר את הארכת צו המעצר המינהלי נגד אותו מעורב (עמ"מ 7677/17). בהמשך, ולאחר מיצוי הארכה זו ולאור התשתית הראייתית השונה לגביו כאמור, לא הוארך מעצרו.

9.

סוף דבר: לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת שר הביטחון להאריך את צווי המעצר המינהליים נגד המערערים, או בהחלטת בית משפט קמא לאשרם. אשר על כן, אני דוחה את הערעור ומותיר צווי המעצר המינהליים על כנם.