עמ"מ 406/21 פלוני נ. שר הביטחון

1.

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.12.2020 (מ"מ 33974-12-20, סגן הנשיא מ' סובל ). בית המשפט המחוזי אישר צו שנחתם בידי שר הביטחון על-פי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק ).

רקע עובדתי והשלבים הקודמים של ההליך

2.

המערער הוא תושב ישראל המתגורר בשכונת שועפט בירושלים. בעבר הוא נכלא מספר פעמים בגין פעילותו בארגון החזית העממית, שהוכרז כארגון טרור (להלן: חז"ע או הארגון ). יצוין כי בחודש פברואר 2019 הוא שוחרר ממעצר מינהלי שבו היה נתון לאחר שסיים לרצות עונש מאסר.

3.

ביום 10.12.2020 המערער נעצר לצורך חקירה פלילית, ובהמשך לכך ביום 15.12.2020 חתם שר הביטחון על צו המעצר המינהלי דנן שתוקפו הוא עד ליום 14.3.2021, ועל-פי האמור בו הוצא בשל קיומו של "יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה וביטחון הציבור מחייבים זאת". במסגרת הפרפראזה שנמסרה לבאת-כוחו של המערער תואר הבסיס למעצרו כמתייחס לכך שהוא "פעיל חזית עממית בכיר", "עומד בקשרים עם פעילי חז"ע צבאיים מירושלים ומאיו"ש", וכן "חשוד בקידום פעילות חז"ע המסכנת את ביטחון המדינה".

4.

ביום 15.12.2020 הגישה המדינה בקשה לאישור צו מעצר מינהלי לבית המשפט המחוזי, והדיון בה התקיים ביום 17.12.2020.

5.

המדינה טענה כי המעצר המינהלי הנוכחי נעוץ בפעילות עדכנית וקונקרטית של המערער המסכנת באופן מידי וברור את ביטחון המדינה, וכי אין מדובר כלל במעצר לשם אזהרה בלבד. המדינה ציינה עוד כי העבר הפלילי העשיר של המערער בעבירות נגד ביטחון המדינה לא שימש עילה להוצאת צו המעצר המינהלי, וכי הוא מהווה אך נתון ברקע הדברים המצטרף אל המידע העדכני שהוביל למעצרו הנוכחי. המדינה הטעימה כי ננקטה מידת זהירות מרבית בהוצאתו של צו המעצר המינהלי, שהועמד על שלושה חודשים בלבד, מחצית התקופה המותרת על-פי חוק.

6.

מנגד, המערער טען כי אין הצדקה למעצרו המינהלי. על-פי הנטען, המערער אכן היה בעבר פעיל בחז"ע, אך עם השנים פעילותו פחתה וכיום הוא עובד לפרנסתו ביחד עם בנו. לטענת המערער, זיקתו העדכנית לחז"ע מסתכמת לכל היותר בהזדהות אידאולוגית ובשיחות חבריות שהמערער מקיים עם פעילים, ועל כן לא נשקפת ממנו סכנה ממשית לביטחון המדינה. עוד נטען כי מכל מקום ניתן היה להסתפק בתקופה שבה היה המערער במעצר לצרכי חקירה קודם למעצרו המינהלי כדרך להזהירו, ולא היה צורך בצעד הקיצוני של מעצר מינהלי – במיוחד על רקע גילו של המערער ומצב בריאותו הרופף. לחלופין, עתרה באת-כוחו של המערער להשמתו של המערער בחלופה מידתית למעצר מינהלי המסוגלת להפיג את המסוכנות הנמוכה ממילא ככל שזו קיימת, ולכל הפחות לקצר את משך המעצר המינהלי.

7.

בדיון הוצגה לבית המשפט המחוזי חוות דעת חסויה בעניינו של המערער, ובהמשך לכך התקיים דיון במעמד צד אחד שבו התקבלו הסברים משלימים מטעם המדינה.

8.

בעקבות הדיון הורה בית המשפט המחוזי על הוספת פרטים לפרפראזה. בהמשך לכך, נמסר למערער בעיקרו של דבר כי הקשרים המיוחסים לו "הם בעליל קשרים שאינם חברתיים", כי הוא "חשוד בקידום פעילות חז"ע עדכנית המסכנת את ביטחון המדינה", כי "תקופת המעצר המינהלי נקבעה בזיקה למידת העדכניות של הפעילות המדוברת", וכי "היה והמעצר המינהלי יאושר ולא יתקבל במהלך שלושת החודשים מידע רלבנטי נוסף, אין כוונה להאריך את המעצר המינהלי".

9.

בתום הדיון אישר בית המשפט המחוזי את צו המעצר המינהלי. בית המשפט המחוזי קבע כי החומר החסוי שהוצג, כמו גם ההסברים שניתנו במהלך הדיון שהתקיים במעמד צד אחד, מלמדים כי אכן קיים מידע שלפיו המערער קידם פעילות עדכנית של הארגון המסכנת את ביטחון המדינה. בית המשפט המחוזי ציין כי המסוכנות לביטחון המדינה מהפעילות הנטענת היא ממשית ומוחשית, ורחוקה מלהיות בגדר "קשרים חברתיים" כפי שטוען המערער. בית המשפט המחוזי ציין עוד את התרשמותו כי מעצרו של המערער נדרש כאמצעי מניעה להגנה על ביטחון המדינה וביטחון הציבור לנוכח קיומה של סכנה ממשית ומוחשית, שההסתברות להיתכנותה קרובה לוודאית, וזאת כתוצאה מפעילות הארגון שאותה קידם המערער לאחרונה. עוד צוין כי על רקע המידע החסוי שהוצג בפניו, מניעת הסכנה הביטחונית הנשקפת מהמערער לא תושג באמצעי שפגיעתו בחירותו פחותה מאשר מעצרו מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, צוין כי האיזון בין חירותו (וכן גילו ומצבו הבריאותי) של המערער לבין מידת העדכניות של פעילות הארגון שאותה קידם, מאפשר שלא למצות את מלוא התקופה של שישה חודשי מעצר מינהלי המותרת בחוק. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של שר הביטחון מבטאת איזון מידתי וסביר הנותן משקל הולם למכלול הנסיבות.

הערעור

10.

המערער טוען כי טרם הדיון שהתקיים בעניינו קיבלה באת-כוחו שלוש פרפראזות כלליות ושטחיות לפיהן המערער הוא פעיל בארגון, קשור לפעילים צבאיים של הארגון, וחשוד בקידום פעילות הארגון. נטען כי מהשתלשלות הדברים ומהתנהלותו של שירות הביטחון הכללי עולה כי המערער נעצר מלכתחילה רק על מנת להיות מוחזק במעצר מינהלי. המערער מוסיף וטוען כי גם אם היה במעשיו כדי לסכן את ביטחון המדינה, די היה במעצרו לצרכי חקירה כדי לאיין את הסכנה אם הייתה קיימת. לפיכך, נטען כי יש לשחררו כבר בשלב זה. המערער מוסיף ומפנה לבעיות הבריאותיות שמהן הוא סובל.

11.

הדיון בערעור התקיים בפני ביום 27.1.2021. בפתח הדיון, באת-כוח המדינה הגישה דו"ח עדכני ביחס למצבו הבריאותי של המערער. הדו"ח משקף את הקשיים הרפואיים שמהם סובל המערער ואת הטיפול בו במסגרת מעצרו.

12.

בדיון חזרה באת-כוחו של המערער וטענה כי אין לפקוד לו את פעילותו בעבר, אלא להתמקד במצבו הנוכחי, ובכלל זה במצבו הבריאותי. בנסיבות אלה, נטען כי בשלב זה יש להסתפק בקיצור מעצרו המינהלי כך שישוחרר בתום תקופה קצרה יותר.

13.

מנגד, המדינה טענה כי דין הערעור להידחות. המדינה עמדה על כך שצו המעצר המינהלי מבוסס על המסוכנות הגלומה במערער, והפנתה בעניין זה לחומר החסוי שהובא בפני בית המשפט המחוזי ושהוגש עתה לעיוני.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל זאת בחומר החסוי שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל דעה כי דין הערעור להידחות.

15.

לאחר עיון בחומר החסוי השתכנעתי כי מעצרו של המערער לא בא לעולם על מנת "להזהירו" מפעולה זו או אחרת או רק בשל עברו – ומטבע הדברים לא ניתן לפרט. מן החומר החסוי הקיים ביחס למערער עולה מסוכנות מובהקת הנשקפת ממנו ושמניחה בסיס איתן למעצרו המינהלי. החומר המודיעיני מגבש היטב את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי שחרורו של המערער עלול במידת ודאות קרובה לפגוע בביטחון המדינה.

בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעתו של בית המשפט המחוזי – ולפיכך דין הערעור להידחות (ראו למשל: עמ"ם 6624/17 פלוני נ' מדינת ישראל – שירות הביטחון הכללי

(30.8.2017)). למעשה, התרשמתי כי מצבו הרפואי של המערער הוא שעמד ביסוד ההחלטה המידתית בנסיבות העניין להחליט על מעצר מינהלי באורך מוגבל. כן אני מייחסת משקל להצהרת המדינה כי אם לא יתקבל מידע רלוונטי נוסף במהלך שלושת החודשים של מעצרו, המעצר המינהלי לא יוארך.

16.

סוף דבר: הערעור נדחה.