עמ"מ 4347/22 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' סובל ) מיום 8.6.2022 במ"מ 60764-05-22. בית המשפט המחוזי אישר בהחלטתו צו מעצר מנהלי שניתן על ידי שר הביטחון מכוח סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק ).

רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

2.

המערער, תושב ירושלים, יליד 1992, נעצר ביום 26.5.2022

לחקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות של חברות בארגון טרור, פרסום דברי שבח לארגון טרור, מתן שירות או העמדת אמצעים לארגון טרור וקשירת קשר לביצוע מעשה טרור. ביום 27.5.2022 האריך בית משפט השלום את מעצרו של המערער לצרכי חקירה עד ליום 30.5.2022, ובמועד זה הוחלט על סגירת תיק החקירה בהעדר ראיות מספיקות.

3.

ביום 29.5.2022, הורה שר הביטחון על מעצרו המנהלי של המערער לתקופה של שישה חודשים, החל מיום 29.5.2022 ועד ליום 25.11.2022. זאת בשל קיומו של "יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה/ביטחון הציבור מחייבים זאת" .

4.

המשיבה הגישה בקשה לאישור צו המעצר המנהלי לבית המשפט המחוזי. בפראפרזה המורחבת שנמסרה לבא כוחו של המערער תואר הבסיס למעצרו באופן הבא:

"הנך פעיל טרור המזוהה עם ארגון החמאס. על פי מידע מודיעיני עדכני הנך מעורב בקידום פעילות ביטחונית שממנה נשקף סיכון גבוה משהייתך בשטח. מכלול הפעולות שבוצעו במסגרת החקירה המשטרתית נועדו להביא לאיסוף ראיות קבילות בין היתר לגבי המידע המודיעיני האמור, אולם בפועל החקירה לא הביאה לאיסוף ראיות שכאלה".

5.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 2.6.2022 חקר בא כוח המערער את נציג השב"כ, ולבית המשפט הוצג על-ידי גורמי הביטחון חומר מודיעיני חסוי במעמד צד אחד. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות הצדדים ובחן את החומר החסוי שהוצג לפניו, אישר את צו המעצר המנהלי למלוא תקופתו וקבע כי דיון תקופתי בצו המעצר יתקיים ביום 6.9.2022, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי החומר החסוי שהוצג לעיונו מלמד כי נשקפת מן המערער מסוכנות לפגיעה בביטחון המדינה והציבור בדרגת הסתברות הקרובה לוודאות. צוין כי המידע המודיעיני מעוגן בתשתית ראייתית מנהלית מספקת, וכי יש בכך כדי לשלול את טענת המערער ולפיה נעצר, לא בשל פעילות קונקרטית מצדו אלא בשל המתיחות הביטחונית הכללית השוררת במדינה על רקע גל פיגועי הטרור האחרון. לבסוף נקבע, כי קיימת הלימה בין חומרת החשש ועוצמת המסוכנות הנשקפת מן המערער לבין תקופת המעצר, וכי מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות ביטחון המדינה והציבור מזה, וזכויות היסוד של המערער מזה, אוזנו כנדרש.

הערעור

6.

המערער עותר לביטול צו המעצר המנהלי ולחלופין לקיצורו. בעיקרם של דברים, טוען המערער כי ההליך הפלילי לא מוצה בעניינו, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לטענותיו בסוגיה זו. לדבריו, ההחלטה על הוצאת צו המעצר המנהלי נגדו התקבלה טרם מעצרו, ולא נעשה כל מאמץ ראוי מצד המדינה להשיג ראיות קבילות שיאפשרו את העמדתו לדין במסגרת הליך פלילי. כמו כן, נטען כי אין בחומר המודיעיני כדי לבסס את הדרישה הפסיקתית למסוכנות גבוהה בסבירות קרובה לוודאות. לבסוף נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון את אפשרות שחרור המערער בתנאים מגבילים, ולחלופין להורות על קיצור מעצרו, לאור הפגיעה הבלתי מידתית בזכויותיו.

7.

בתגובתה לערעור, טענה המשיבה כי דינו להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, משלא היה די בחומר הראיות הגלוי כדי להעמיד את המערער לדין פלילי בגין החשדות הקיימים נגדו, ונוכח מסוכנותו העולה מן המידע המודיעיני העדכני שנאסף, הוחלט שאין מנוס מנקיטה בהליך מנהלי. לטענת המדינה, צו המעצר המנהלי הוצא כדין, בהתבסס על מידע חסוי, מהימן ומבוסס, ממנו

עולה כי מסוכנתו של המערער לביטחון המדינה והציבור אינה ניתנת לאיון אלא על-ידי מעצרו. כן טוענת המדינה כי החלטת השר בהוצאת צו המעצר המנהלי נטועה עמוק במתחם הסבירות.

דיון והכרעה

8.

בחנתי את החומר החסוי שהוגש לעיוני וקיבלתי הבהרות והסברים נוספים מגורמי הביטחון בדיון שנערך במעמד צד אחד. לאחר בחינה זו ושקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

9.

החומר החסוי שהוצג לפניי תומך היטב בפראפרזה שנמסרה לבא כוח המערער, ומלמד כי ביסוד צו המעצר המנהלי אכן עומדים טעמי ביטחון המדינה וביטחון הציבור. החומר החסוי תומך גם בהערכת גורמי הביטחון, וכן במסקנתו של בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי נשקפת מן המערער מסוכנות בעוצמה גבוהה וכי שחרורו עלול לקדם פעילות ביטחונית ולפגוע בדרגת הסתברות קרובה לוודאי בביטחון המדינה. הוספתי ובחנתי את תיק החקירה המשטרתית בעניינו של המערער ומצאתי כי לא ניתן להתמודד עם הסיכון הנשקף מן המערער באפיק הפלילי. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי – ולפיכך דין הערעור להידחות.