עמ"מ 49945-10-24 עמ"מ 49945-10-24

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל, ס.נ.) מיום 13.10.2024 במ"מ 2719-10-24 בה אישר מעצר מנהלי שהוצא על ידי שר הביטחון ביום 1.10.2024 מכוח סמכותו לפי סעיף 2(א) לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979, עד ליום 3.2.2025 – תוך קיצור תקופת המעצר המנהלי עד ליום 3.1.2025.

בקצירת האומר ייאמר כי בית המשפט השתכנע כי יש בחומר הביטחוני החסוי שעיין בו, כדי לבסס את האמור בפרפרזה הגלויה לפיה נשקפת מהמערער סכנה ממשית הקרובה לוודאית לפגיעה בביטחון המדינה או הציבור. ייאמר מיד כי אף אני לאחר עיון בחומר הביטחוני החסוי, השתכנעתי שכך הם פני הדברים. ברם, טענתו העיקרית של בא-כוח המערער היא, ששעה שהמשיבה הצהירה כי אין בכוונתה לבקש להאריך את מעצרו של המערער מעבר לתקופה שהוקצבה בהחלטת בית המשפט המחוזי, מתבקשת המסקנה הבלתי נמנעת כי לא נשקפת ממנו כל סכנה. לולי כן, לא היה מקום מראש להצהיר על כך. לכל הפחות משתמע מכך שניתן לקצר באופן משמעותי את תקופת המעצר.

לא מצאתי פגם בהצהרת המשיבה והתנהלותה. אדרבה, המשיבה שואפת להגיע לכלל איזון ראוי בין המסוכנות הנשקפת מהמערער לבין ההגנה על זכויותיו (וראו לשם דוגמה: עמ"מ 10/94 פלונים נ' שר הביטחון, פ"ד נג(1) 97, 105 (1999); עמ"מ 7633/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (5.11.2021)). משכך, המשיבה מצהירה לא פעם כי לא תבקש להאריך מעצר מנהלי בתום התקופה של הצו. זאת לא משום שאין היא סבורה שלא נשקפת סכנה מהעצור, אלא מפני שנקודת האיזון בין הסכנה הנשקפת ממנו לבין הפגיעה בזכויותיו לחירות משתנה, והיא זו שמצדיקה שלא להאריך את הצו פעם נוספת, וזאת מבלי לגרוע מנחיצותו של הצו בעת הנוכחית. כך הם פני הדברים במקרה דנן.

הערעור נדחה.

בשים לב לטענות המערער בדבר מצבו הרפואי (מבלי שנעלם מעיניי כי הוגשה לעניין זה לבית המשפט המחוזי התייחסות מטעם שירות בתי הסוהר ביום 27.10.2024), הצוות הרפואי בשירות בתי הסוהר מתבקש לבדוק את תלונותיו וחזקה עליה כי יעשה כן במידה הדרושה.