עמ"מ 6230-23 עמ"מ 6230-23

לפניי שני ערעורים, שהוגשו לפי סעיף 7 לחוק סמכויות שעת חירות (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק), על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 19.7.2023 (כב' הנשיאה, השופטת רות לורך), במסגרתה נידונו במאוחד חמש בקשות שהגישה מדינת ישראל לפי סעיף 4 לחוק, למתן אישור שיפוטי לחמישה צווי מעצר מנהליים שהוצאו על ידי שר הביטחון מכוח סמכותו לפי סעיף 2 לחוק. בהחלטת נשיאת המחוזי אושרו ארבעה מהצווים לתקופה בה הוצאו, ואילו הצו החמישי (בעניין של המערער 1 בעמ"מ 6233/23) אושר תוך קיצור של חודש. הערעורים שלפניי הוגשו על ידי ארבעה מהעצורים, אשר תקופות המעצר המנהלי שאושרו בעניינם הם כדלהלן: מעצרו המנהלי של המערער 1 בעמ"מ 6230/23 עד ליום 22.12.2023; מעצרו המנהלי של המערער 2 בעמ"מ 6230/23 עד ליום 22.10.2023; מעצרו המנהלי של המערער 1 בעמ"מ 6233/23 עד ליום 22.11.2023; מעצרו המנהלי של המערער 2 בעמ"מ 6233/23 עד ליום 9.11.2023 (ארבעת המערערים הללו יכונו יחדיו להלן: המערערים).

במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 20.8.2023 העלו באי-כוח המערערים מספר טענות, אותן התבקשתי לבחון אל מול החומר הסודי. ואלה המרכזיות שבהן: האמצעי של צו מעצר מנהלי הוא אמצעי קיצוני, שאין בו צורך בעניינם של המערערים בהינתן קיומם של אמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה, כדוגמת צווי הגבלה; נגד חלק מהמערערים הוצאו בעבר צווי הגבלה, ואם ניתן היה להסתפק בכך בשעתו, אין זה ברור מדוע נדרש לנקוט באמצעי החמור של צו מעצר מנהלי לעת הזו; צווי המעצרים המנהליים שהוצאו נגד המערערים עולים לכדי אכיפה בררנית ושרירותית, שכן באירועים בהם נטען כי המערערים השתתפו נטלו חלק עשרות ומאות אחרים שלא ננקטו נגדם צעדים כלשהם; ככל שיש בידי המדינה ראיות לביצוע עבירות פליליות על ידי המערערים, יש מקום לנקוט בהליכים פליליים, ולא להשתמש באמצעי החריג של מעצר מנהלי; האירועים בהם מדובר נעשו "בעידנא דריתחא", בעקבות פיגועי טרור קשים נגד ישראלים, ועל כן אף אם המערערים היו מעורבים בהם, אין הדבר צריך להוות הצדקה להוצאת צווי מעצר מנהליים.

לאחר שעיינתי במעמד צד אחד, בהסכמת באי-כוח המערערים, בחומר הסודי וכן שמעתי הסברים מפי נציגי גורמי הביטחון, שחלקם היו משותפים לכלל המערערים, וחלקם עסקו בעניינו הפרטני של כל מערער ומערער, מצאתי כי יש בחומר הסודי תמיכה מספקת בפראפרזות שהוגשו בעניינם של המערערים, וזאת כמפורט להלן:

א.הפראפרזה שהוגשה בעניינו של המערער 1 בעמ"מ 6230/23: "הנדון יליד 1999, רווק, במוצאו מטלמון, מתגורר בשנים האחרונות בגבעת רונן. מזה מספר שנים בפעילות אלימה, גלויה וחשאית, אשר הובילה למספר צווי הגבלה ומעצרים וכן תקופת מאסר אחת. בחודשים האחרונים היה מעורב בשורה של עימותים אלימים עם פלסטינים וכוחות ביטחון בגזרת השומרון ובנימין. בימים האחרונים היה מעורב יחד עם אחרים בהצתה והשחתה של רכוש פלסטיני באישון לילה בכפר פלסטיני".

ב.הפראפרזה שהוגשה בעניינו של המערער 2 בעמ"מ 6230/23: "הנדון יליד 2000, נשוי, כיום מתגורר בכפר תפוח, במקור מאשקלון. בחודשים האחרונים היה מעורב בעימותים אלימים עם פלסטינים בשומרון. בימים האחרונים היה מעורב יחד עם אחרים בהצתה והשחתה של רכוש פלסטיני באישון לילה בכפר פלסטיני".

ג.הפראפרזה שהוגשה בעניינו של המערער 1 בעמ"מ 6233/23: "הנדון יליד 2000, רווק, משפחתו מתגוררת בנוף הגליל, כיום מתגורר בגבעת רונן. מזה מספר שנים מעורב בפעילות אלימה, גלויה וחשאית, אשר הובילה למספר צווי הגבלה ומעצרים. בחודשים האחרונים היה מעורב בפעילות אלימה חריגה כנגד פלסטינים ורכושם. בימים האחרונים היה מעורב יחד עם אחרים בהצתה והשחתה של רכוש פלסטיני באישון לילה בכפר פלסטיני".

ד.הפראפרזה שהוגשה בעניינו של המערער 2 בעמ"מ 6233/23: "הנדון יליד 2003, תושב ברוכין, רווק. מזה מספר שניפ שוהה לסירוגין במאחזים בלתי חוקיים בגזרת שומרון ומעורב בפעילות אלימה נגד פלסטינים. בעברו מספר מעצרים. מתחילת 2023 מזוהה הסלמה משמעותית בפעילות של הנדון, בדגש על מעבר מעימותים אלימים עם פלסטינים לאלימות קיצונית כולל החשדתו במעורבות באירועי הצתה. לאחרונה היה מעורב יחד עם נוספים בכניסה אלימה לכפר א-לובן באישון לילה במהלכה הוצת והושחת רכוש פלסטיני. כמה מהמעורבים הנוספים כבר נעצרו. בתאריך 22.6 נעשה ניסיון לעצור את הנדון, אולם הוא נמלט מן הדין. בימים הבאים נעשו ניסיונות נוספים לאתרו ולעצרו והוא לבסוף נעמר ביום 9 ביולי בברוכין. לציין כי בחקירתו לא שיתף פעולה ובחר לשתוק לכל ארכה. הנדון נמנה על קבוצת הפעילות האלימים מבנימין ושומרון אשר הובילה את גל האלימות החריג בעת האחרונה אשר כלל תקיפות חמורות במספר כספים פלסטיניים".

בהינתן האמור בחומר הסודי, ובשים לב להסברים המפורטים שניתנו על ידי גורמי הביטחון במעמד צד אחד, אשר כללו תשובות למכלול ההשגות שהועלו על ידי באי-כוח המערערים, הגעתי למסקנה כי אין בסיס להתערב בקביעתו של שר הביטחון לפיה טעמי בטחון המדינה ובטחון הציבור מחייבים את החזקתם של כל המערערים במעצר מנהלי לתקופות שאושרו על ידי בית המשפט המחוזי. זאת, לאחר שבחנתי, בין היתר, את השאלה אם ניתן לנקוט בהליכים משפטיים פליליים נגדם חלף המעצר המנהלי, והשתכנעתי כי הדבר איננו אפשרי בנסיבות דנן.

יחד עם זאת, בעקבות השיג ושיח שהתקיים בעניינו של המערער 2 בעמ"מ 6230/23 במסגרת הדיון במעמד צד אחד, הודיעו המשיבים כבר בעת הזו כי צו המעצר המנהלי בעניינו לא יוארך, אלא אם יתווסף מידע חדש בעניינו או יחול שינוי משמעותי במצב הדברים בשטח. כן הבהירו המשיבים כי ככל שתוצג על ידי המערער 2 בעמ"מ 6230/23 או בא-כוחו חלופה קונקרטית להמשך המעצר המנהלי, בדמות צו הגבלה בתנאים שיציע, הם יהיו נכונים לשקול חלופה זו. עוד מסרו המשיבים כי בכוונתם ליזום פגישה בין רכז ביטחון של השירות לבין המערער 2 בעמ"מ 6230/23.

לאור האמור, דינם של שני הערעורים להידחות, וזאת בכפוף למפורט לעיל בעניינו של המערער 2 בעמ"מ 6230/23.