עמ"מ 6658/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו שניתנה במ"ת 14975-08-11 ביום 18.08.11 (סגן הנשיאה כב' השופט ע' מודריק ), בגדרה ניתן תוקף לצו הכליאה שהוצא נגד המערער על פי סעיף 3(ב)(1 ) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים , התשס"ב-2002 (להלן: " החוק ").

רקע

2.

המערער, יליד 1987 תושב רפיח, נעצר ביום 22.07.09 במחסום ארז ברצועת עזה. לדברי המערער, טרם מעצרו היה שחקן כדורגל, שהגיע למחסום לקבלת היתר מעבר מעזה לאזור הגדה המערבית כדי להתאמן באימוני נבחרת הכדורגל הפלסטינית. ביום 23.08.09 הוצא כנגדו צו כליאה לפי החוק על בסיס מודיעין שהעלה יסוד סביר שהמערער הוא לוחם בלתי חוקי. כמו כן, בחקירתו בשב"כ קשר עצמו המערער לפעילות בארגון הג'יהאד האיסלמי (להלן: "הארגון").

המערער מצוי במעצר כשנתיים וחודשיים ימים. בהתאם לסעיף

5(ג) לחוק, הוא הובא לביקורת שיפוטית בכל תום שישה חודשי כליאה, והשב"כ בחן מעת לעת – כל חודש או חודשיים – את המסוכנות הנשקפת משחרורו. המידע המצוי מעלה כי המערער היה פעיל בזרוע הצבאית של הארגון, והיה מעורב בעבר בפעילות חבלנית כנגד מדינת ישראל. הוא שימש כעוזרו של ראש הארגון באזור רפיח, וכן התמחה בחבלה ובייצור נשק (פרוטוקול הדיון בבית משפט המחוזי ביום 18.08.11). בדיון בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.10.09, הודגש על-ידי מומחית מטעם השב"כ שמעמד המערער כמלווה אישי צמוד של אישיות טרור בכירה הינו ייחודי, הוא מצביע על מסוכנותו הגבוהה. מתוקף סמכותו על-פי סעיף 8 לחוק, קבע שר הביטחון שהארגון הוא כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל. ארגון זה, שאליו השתייך המערער, הוא ארגון פעיל המקיים פעילויות שוטפות כנגד מדינת ישראל (על-פי פרוטוקול פורום לוחמים בלתי חוקיים מיום 07.08.11).

למערער נערכו עד כה חמש ביקורות שיפוטיות, בכולן הוחלט להתיר את צו הכליאה על כנו, לנוכח מידעים עדכניים שהוצגו בפני בתי המשפט, המצביעים על מסוכנות המערער בגין זיקתו לפעולות הארגון. כל החלטה להתיר את הצו עמדה

בביקורת הערעורית של בית משפט זה (ב"ש 90605/09 מיום 18.10.09; עמ"ם 9256/09 מיום 22.11.09; מ"מ 12732-02-10 מיום 22.02.10; עמ"ם 2160/10 מיום 6.6.10; מ"ת 44474-07-10 מיום 19.08.10; עמ"ם 6406/10 מיום 15.09.10; מ"ת 9851-02-11 מיום 20.03.11; עמ"ם 3133/11 מיום 19.05.11). הביקורת האחרונה התקיימה ביום 18.3.11, ולאחריה הוחלט לאשר את צו הכליאה לשישה חודשים נוספים. בהחלטה נקבע שהמערער עודנו מסוכן, וכי שחרורו עלול להשיבו אל מסגרת הפעילות העוינת כלפי מדינת ישראל. מכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

3.

טענת המערער שמעצרו בוצע על רקע טעות בזיהוי נידונה ונדחתה על-ידי שתי ערכאות במספר מועדים. בדיון מושא ערעור זה, עיקר טענת המערער נוגע לחלוף הזמן הרב מאז שהיה בקשרים עם הארגון ופעילותיו. המערער גורס שניתק את זיקתו לארגון מיוזמתו החל משנת 2007 – זמן רב טרם מעצרו. נוסף על כך טוען כי מאז ועד היום, לרבות תקופת מעצרו, לא היה מעורב בפעילות ממשית של הארגון. במקום זאת לדבריו, הוא בחר ללמוד באוניברסיטה ולשחק כדורגל באופן מקצועי. לעמדת המערער, חלוף זמן זה מאיין את מסוכנותו האישית. עוד טוען המערער שכליאתו הינה למעשה ענישה על סירובו להודות בדבר החשדות כלפיו לפני אנשי השב"כ או המשטרה, לאחר שקשר עצמו אליהן לפני מדובבים. כליאה זו חורגת מגדר תכלית החוק ועל כן ביקש להורות על שחרורו.

המשיבה מצדיקה את החלטת בית משפט המחוזי בדבר נחיצות המשך כליאתו של המערער לשישה חודשים נוספים. היא מפנה למידע העדכני שקושר את המערער לארגון ולפעילות צבאית ממשית, אף מתוך הכלא. הערכת הגורמים המקצועיים מטעמה הינה שהמוטיבציה הגבוהה של המערער בשילוב המיומנויות שלו בייצור נשק ואימון, מעלים צפי שאם ישוחרר ישולב במהירות בזרועות הארגון ברצועת עזה, דבר שיצור סכנה לביטחון המדינה (פרוטוקול הדיון בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.08.11). אף ניתוק המערער מהארגון בעקבות מעצרו אינו מקהה את מסוכנותו, היה וישוחרר.

דיון והכרעה

4.

סמכות הכליאה שהוקנתה לגורמי הביטחון בחוק האמור נועדה למנוע את חזרתו של הלוחם הבלתי חוקי למעגל הלחימה נגד מדינת ישראל. בהתחשב בחריגותו של אמצעי הכליאה, עליו להתבסס על ראיות מנהליות המעידות שהכלוא עודנו לוחם בלתי חוקי כהגדרתו בחוק (עמ"ם 1510/09 ואאל מאגד עבדאללה עתאמנה נ' מדינת ישראל , פס' 8 להחלטה (לא פורסם, 02.04.09)). לשם כך מורה סעיף 5(ג) על ביצוע ביקורת שיפוטית לכלוא בתום כל תקופת כליאה:

אחת לשישה חודשים מיום הוצאת הצו לפי סעיף 3(ב)(1) יובא הכלוא לפני שופט של בית המשפט המחוזי; מצא בית המשפט כי אין בשחרורו כדי לפגוע בביטחון המדינה או כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו, יבטל את צו הכליאה.

ביקורת שיפוטית הוגנת ויעילה היא תנאי להגנה על ערכי יסוד כמו חירות האדם (בג"ץ 2320/98 אל עמלה ואח' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ואח ' , פ"ד נב(3) 346, 357 (1998)). סעיף 5(ג) מציב שני תנאים המתווים את שיקול הדעת של בית משפט המחוזי בהכרעתו. האחד , שהשחרור לא יפגע בביטחון המדינה. משמע, המשך קיומה של סכנה לפגיעה בביטחון המדינה יביא להמשך כליאתו של הלוחם הבלתי חוקי. זהו תנאי בלעדיו אין ניתן להאריך את תקופת הכליאה. תנאי זה במהותו מניעתי הוא ולא ענישתי. השני , קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו של הכלוא. זאת על אף שישנה סכנה לפגיעה בביטחון המדינה ובלי שהמחוקק הגדיר מהם אותם טעמים מיוחדים. ברי, כי שיקול הזמן רלוונטי להכרעה מעין זו. כורח המציאות מחייב המשך כליאתו של לוחם בלתי חוקי אם שחרורו עלול לפגוע בביטחון המדינה, אך בל נשכח שלא התנהל משפט בעניינו. אכן, ככל שהזמן חולף מאז כליאתו של לוחם בלתי חוקי, הביקורת השיפוטית על המסוכנות הנשקפת ממנו עקב שחרורו – מתהדקת. עם זאת, חלוף הזמן כשלעצמו איננו ערובה להיעדרה של הצדקה להמשך כליאתו של לוחם בלתי חוקי, ואינו מוליך ישירות לשחרורו של הכלוא. אף לאחר כליאה ממושכת לפרק זמן רב, ייתכן ששחרור כלוא יסכן את ביטחון המדינה ברמה כזו המצדיקה את המשך כליאתו. היתכנות זו תבחן לנוכח מהימנות ועדכניות המידעים והנתונים האישיים של הכלוא כלוחם, כגון: היקף קשריו עם הארגון; חומרת הפעולות בהן היה מעורב; כישוריו; הכשרתו; חשיבות תפקידו ודרגתו בארגון טרם מעצרו ועוד. נתונים אלה יבחנו על רקע המציאות השוררת בשטח. הכל במטרה לבחון קיומה של סכנה לביטחון המדינה.

עיינתי היטב בחומר החסוי שהוצג לפניי, ונערכו בירורים מול נציגי המשיבה במעמד צד אחד. בפריזמה של בדיקת הנתונים האישיים של הלוחם בימינו אנו ובדיקת החומר, שכלל גם מידע שהצטבר במהלך תקופת כליאתו של המערער, עולה כי מסוכנותו האינדיבידואלית מצדיקה להותירו בכליאה. לשון אחר, בהכרעה שבין נחיצות הכליאה של המערער לבין שחרורו לעת הזאת – הכף נוטה במובהק להמשך כליאתו.

5.

הערעור נדחה.