פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עמ"מ
6852/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
ערעור על החלטתו של
בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.9.2017 במ"מ 54611-08-17 שניתנה על ידי
כבוד סגן הנשיא מ' דרורי
תאריך הישיבה:
כ"א באלול התשע"ז
(12.9.2017)
בשם המערערת:
עו"ד ענר הלמן;
עו"ד יעל מורג יקו-אל
בשם המשיב:
עו"ד מחמוד חסאן;
עו"ד סחר פרנסיס
החלטה
1.
מונח לפני ערעור מטעם המדינה בעניין החלטתו של בית המשפט המחוזי (מ"מ 054611-08-17, כבוד סגן הנשיא מ' דרורי ), בגדרה הורה על החזרת המשיב לריצוי מאסר פלילי תוך אי-אישורו של צו מעצר מנהלי. תחת זאת עותרת המדינה כי תבוטל החזרת המשיב למאסר פלילי, וכי בית משפט זה יורה לערכאה קמא לדון בבקשה לאישור צו המעצר המנהלי לגופה.
2.
המשיב הורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. לאחר שריצה המשיב את מרבית עונשו חתם המפקד הצבאי על צו הקלה בעונש כחלק מעסקת שליט, לפיו ישוחרר המשיב באותו היום, בטרם ריצוי מלוא עונש המאסר. יש לציין כי תקופת התנאי להקלה בעונש חלפה כבר לפני מספר שנים. ביום 29.8.2017 חתם שר הביטחון על צו המורה לעצור את המשיב במעצר מנהלי מיום החתימה ועד ליום 28.2.2018 – תקופה של שישה חודשים, וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), תשל"ט-1979 (להלן: חוק המעצרים ). בהתאם לסעיף 4 לחוק המעצרים הוגשה בקשה לבית המשפט קמא לאישור צו המעצר, החלטת בית המשפט קמא לדחיית אותה בקשה היא מושא החלטה זו.
3.
לאחר שמיעת הצדדים החליט בית המשפט קמא שהמשיב ישוב לרצות את תקופת המאסר שקוצרה במסגרת עסקת שליט, וכך ייכלא על פי פסק הדין הקודם בעניינו ולא מכוח צו המעצר המנהלי. החלטה זו התבססה על הסכמת המשיב ובא כוחו להשלמת ריצוי תקופת המאסר שנותרה בעקבות ההקלה בעונש, ועל עדיפות עונש מאסר שכבר נקבע על ידי ערכאה שיפוטית, על פני מעצר מנהלי.
המדינה סבורה כי החלטה זו ניתנה ללא סמכות, ואילו המשיב תומך בה כתוצאה צודקת. יודגש כי המשיב הסכים לתוצאה אליה הגיע השופט דרורי, ואף הבהיר כי לא יעלה טענה למעצר או למאסר לא חוקי בהמשך, בנוגע לביטול תקופת ההקלה בעונש.
4.
ניתן להבין את השיקול שעמד ביסוד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים. הדבר לא יחשב כתגלית אם יצוין כי מעצר מנהלי מטבעו הינו הליך שמעורר קושי בגדר הרע במיעוטו. בית משפט מקבל לרוב את ההחלטה על סמך חומר חסוי, שלא ניתן להציגו בפני הסניגור. חשוב מכל, המעצר המנהלי אינו תוצר של הרשעת העציר בדין, לאחר קיום הליך שיפוטי מלא, אלא הינו אמצעי שתכליתו המרכזית היא מניעת סכנה הנשקפת ממצב בו העציר מסתובב חופשי. בריא כי במקום שבו ניתן לנקוט באמצעי קיצוני פחות, כגון העמדת נאשם לדין, ובכפוף להרשעתו לכלוא אותו על פי עונש המאסר שייגזר עליו, עדיף הדבר על פני כליאתו תחת מוסד המעצר המנהלי (עמ"מ 7/94 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל (1.9.1994); דנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון , נ"ד(1) 721 (2000).
5.
עם זאת, כל פתרון חייב לעמוד בדרישות הדין, וכך ביתר שאת לגבי מעצר
והוראת מאסר. לצורך החלטה זו אסתפק בהפניה לראשיתם של שני סעיפים המופיעים בצו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009:
184 .
(א)
מפקד כוחות צה"ל באזור רשאי להקל על תנאי בעונשו של מי שנידון בידי בית משפט צבאי או לחון אותו על תנאי (להלן בסימן זה – "הקלה בעונש על תנאי").
[...]
186.
(א)
מוקמת בזאת ועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש על תנאי, שניתנה לפי סעיף 184 (להלן בסעיף זה – "הוועדה").
[...]
6.
מעיון בסעיפים ניתן לראות כי סעיף 184 לצו מסמיך את המפקד הצבאי להקל בעונשו של מי שנידון בפני בית משפט צבאי, ואף מסדיר את אופן קביעת תקופת התנאי. סעיף 186 לצו מסדיר את אופן ביטול ההקלה בעונש, וזאת במסלול מוגדר באמצעות החלטת הוועדה לבחינת הפרת תנאי הקלה בעונש על תנאי. מהוראות הסעיף עולה מפורשות כי המחוקק נתן באופן ברור את דעתו בצו על כך שביטול הקלה בעונש יעשה על ידי הוועדה, בהתאם להסמכתה בסעיף 186. יש להוסיף כי אין בהסכמה שניתנה על ידי האסיר לשעבר בכדי להכשיר את מאסרו.
7.
לאור האמור, דווקא בשל הזהירות המתבקשת טרם ייעצר או ייאסר אדם, יש לפעול בקפדנות על פי דרישות החוק. התוצאה היא כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר לידיו את העניין כדי לבחון את הבקשה לאישור צו המעצר המנהלי.
על כן אני מורה לקבל את הערעור, מבטל את החלטת המחוזי בעניין ביטול ההקלה בעונש ואי-אישור צו המעצר המנהלי, ותחת זאת עליו לקבוע דיון ולהכריע לגופה בבקשה לאישור הצו. על רקע השתלשלות ההליכים, בית המשפט המחוזי יקבע דיון בעניין בהקדם.
ניתנה
היום, כ"א באלול התשע"ז (13.9.2017).
ש ו פ ט