עמ"מ 7508/05 פלוני נ. שר הבטחון

לפני ערעור על החלטת סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' אבידע) לאשר צו מעצר מינהלי שהוציא המשיב (להלן-שר הביטחון) כנגד המערער, ואשר צומצם על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' פלפל) עד ליום 7.9.05 בחצות הלילה, וזאת במסגרת עיון תקופתי על פי סעיף 5 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) תשל"ט-1979 (להלן-החוק).

ביום 4.5.05 הוציא שר הביטחון צו המורה על מעצרו המינהלי של המערער, החל באותו יום, 4.5.05, ועד ליום 30.9.05, וזאת בתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק. נימוקו של שר הביטחון להוצאת הצו היה כי "יש יסוד להניח שטעמי ביטחון המדינה וביטחון הציבור מחייבים זאת". צו זה הובא לביקורתו השיפוטית של נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' פלפל), כמצוות סעיף 4(א) לחוק. בבקשת המדינה נטען כי "המעצר דרוש מטעמי ביטחון המדינה וביטחון הציבור וזאת בשל מעורבותו של העציר בפעילות בלתי חוקית ואלימה, ובכלל זה פעילות טרור". ביום 18.5.05 החליט נשיא בית המשפט המחוזי לאשר את הצו, אם כי צמצם את תוקפו עד ליום 7.9.05 בחצות. על ההחלטה מיום 18.5.05 הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון. בהחלטה מיום 12.6.05 אישר כבוד השופט י' עדיאל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

בהתאם לסעיף 5 לחוק, הובא הצו לעיון תקופתי בפני נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אולם מחמת יציאתו של הנשיא לחופשה, הועבר הדיון בעיון התקופתי לסגנית הנשיא (כבוד השופטת ר' אבידע). ביום 2.8.05 התקיים הדיון לפני ס' הנשיא, חלקו במעמד צד אחד וחלקו במעמד שני הצדדים. בסיומו של הדיון ניתנו שתי החלטות-האחת גלויה, והשניה חסויה המצויה בידי שר הביטחון לבדו. בחלק הגלוי, קבעה ס' הנשיא כי לנוכח החומר שהוצג בפניה, וההסברים שנמסרו על ידי נציגי המדינה, מקובלת עליה עמדתה של המדינה, לפיה קיימת ודאות קרובה שהמערער עלול לבצע עבירות הפוגעות בביטחון המדינה או בביטחון הציבור. צוין כי בדיון העלה בא כוח המערער שתי חלופות מעצר, אותן לא היתה למדינה שהות לבדוק. מנגד, טענה המדינה כי נשקלו על ידה אמצעים חלופיים למעצר המינהלי, אך לא נמצא אמצעי הולם אשר יהיה בו כדי להשיג את המטרה שבעטייה החליט השר על המעצר המינהלי. בית המשפט היה מוכן להניח, כי אם תוצע חלופה אשר יהא בכוחה למנוע את הסכנה שלכאורה נשקפת מהמערער, חזקה על המדינה שתשוב ותשקול הפעלת אמצעים כנגד המערער שהם פחותים ממעצר מינהלי. בסופו של דבר, לנוכח טענת המדינה, כי נשקלו אמצעים שחומרת פגיעתם פחותה מהמעצר המינהלי ולא נמצאו אמצעים כאלה, ומסוכנותו של המערער, הוחלט לאשר את צו המעצר כפי שהוציא שר הביטחון, ואשר צומצם על ידי כבוד הנשיא פלפל.

החלטת בית המשפט המחוזי הינה נשוא הערעור שבפני.

בערעור טוען המערער כי בהחלטתה מעניקה ס' הנשיא לשר הביטחון ולשירות הביטחון הכללי אשראי צופה פני עבר ועתיד גם יחד, בעניין חלופת המעצר, במקום לקיים ביקורת שיפוטית נוקבת, בוחנת ומקיפה; אשראי שמשמעו העדר ביקורת שיפוטית באורח המסכל את כוונת המחוקק. המערער סבור כי היה על ס' הנשיא לבחון את חלופות המעצר לגופן, הן אלה שנטען כי נבחנו ולא נמצאו מתאימות, והן אלה שהוצעו במהלך הדיון בבית המשפט. לטענת המערער, במקרה בו מוטל איפול וחסיון כמעט גורף על החומר, חובתו של בית המשפט לבקר באורח דקדקני את שיקולי ופעולות שר הביטחון, ביקורת הכוללת בחינת חלופות מעצר והתאמתן באורח המקדם את הסיכון הנטען. אישורו של צו המעצר תוך הותרת חלופות מעצר מוצעות תלויות על בלימה, עומדת בניגוד לחובת בית המשפט קמא אשר היה מצווה להשעות את האישור התקופתי עד לבדיקת החלופות והתאמתן, ורק אם היה נוכח כי אין בחלופות משום מענה מידתי הולם, ראוי היה כי יאשר את הצו. המערער סבור כי במקרה הנוכחי לא היתה בחינה ראויה של חלופת מעצר, לא על ידי שר הביטחון ולא על ידי בית המשפט, באורח שפגע ופוגע מעבר למידה הראויה בחירותו של המערער. על כן, מבקש המערער לבטל את האישור שניתן להמשך מעצרו בתום שלושה חודשים, תוך הוראה לשחרורו ממעצר, אם לשחרור מלא ואם לשחרור לחלופת מעצר עד למועד פקיעת המעצר, 7.9.05. כיוון שכך, אין נפקות להערת בית המשפט כי חזקה על הרשויות שהן עצמן תבחנה חלופות מעצר מתאימות.

עיינתי לבקשת הסניגור בחומר החסוי שעמד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, ומצאתי כי לגוף העניין לא היה מקום לבחור בחלופת מעצר לנוכח מסוכנותו של המערער לבטחון המדינה.

הערעור נדחה.