פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עמ"ם
7616/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. אחמד עבאסי
2. עדנאן גית
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 25.8.08 בב"ש 5064/08 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' צור – סג"נ
תאריך הישיבה:
ט"ז באלול התשס"ח (16.9.2008)
בשם המערערים:
עו"ד וסים דכוור
בשם המשיבה:
עו"ד גלעד שירמן
פסק דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגנית הנשיאה י' צור ) מיום 25.8.2008 בב"ש 5064/08 ובב"ש 5065/08 במסגרתה הוחלט לאשר צווי מעצר מינהליים נגד המערערים.
ביום 17.8.2008 החליט שר הביטחון על מעצרם המינהלי של המערערים מתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) ). המשיבה הגישה בקשה לאישור צווי המעצר המינהלי לבית המשפט המחוזי בירושלים אשר נעתר כאמור לבקשה.
על כך הערעור שבפני.
המערערים נעצרו, המערער 1 ביום 10.8.2008 והמערער 2 ביום 12.8.2008, על ידי משטרת ישראל, בשיתוף שירות הביטחון הכללי, לצורכי חקירה ובהתחשב במידע מודיעיני שהיה קיים בעניינם לפיו נשקפת מהם סכנה לשלום הציבור ולביטחון המדינה. לאחר חקירת המערערים ואנשים נוספים ולאחר שנאסף החומר הגלוי בעניינם נתברר כי לא ניתן לצעוד בעניינם ב"מסלול הפלילי". משכך ולאור מידע מודיעיני חמור הקיים לגביהם החליט כאמור שר הביטחון להורות על מעצרם המינהלי של המערערים והחלטתו זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. מטבע הדברים נסמכה החלטתו של בית המשפט המחוזי בעיקרה על חומרים חסויים שאינם ברשות המערערים או בא כוחם.
לפני טוענים המערערים כי משטרת ישראל לא ניהלה חקירה מלאה בעניינם ומכאן שלא מוצתה האפשרות לצעוד במסלול הפלילי, והמשיבה נחפזה בבקשתה את מעצרם המינהלי. כך למשל, מצביעים הם על כך שלא נחקרו גורמים רבים הקשורים לפרשה בגינה סבורים הם כי הוצאו צווי המעצר המינהלי נגדם. כמו כן טוענים הם כי הוצאת הצווים אינה לגיטימית, מאחר ואלו הוצאו במטרה לעקוף חקירה משטרתית גלויה שלא הניבה את התוצאות המיוחלות מבחינת המשיבה, וזו אינה המטרה העומדת בתשתית ההצדקה למעצר מנהלי. לחילופין טוענים המערערים כי לא ניתן נימוק לקביעת מעצר של שישה חודשים ולא תקופה קצרה יותר וכי לא נבחנה כיאות בעניינם האפשרות של שחרור לחלופת מעצר.
עיינתי בטענות הצדדים שלפני, בחומר החסוי (במעמד צד אחד בלבד), אשר שימש בסיס להחלטתו של שר הביטחון ובהחלטה של בית המשפט המחוזי ונחה דעתי כי דין הערעור להדחות.
חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) מסמיך את שר הביטחון להורות על מעצרו של אדם לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, אם נמצא "יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר" (סעיף 2(א) לחוק). סמכות זו של שר הביטחון נידונה כבר בפני בית משפט זה, אף בהיבט של היחס בינה ובין החוק הפלילי, ונקבע כי על אף שמדובר באמצעי קיצוני, הפוגע קשות בחופש הפרט, אין לעיתים די בכלים המקובלים בכדי להתמודד עם הסכנות הנשקפות לחברה ואין מנוס מהשימוש אף באמצעי זה (השוו עמ"ם 8788/03 פדרמן נ' שר הביטחון , פ"ד נח(1) 176 (2003) (להלן: עניין פדרמן ); עמ"ם 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(3), 258 (2004) (להלן עניין פחימה )).
בשל היותו של אמצעי זה אמצעי קיצוני ובהתחשב בכך שלעציר ולבא כוחו גישה מוגבלת על פי רוב לחומר הראיות, נקבע כי מחובתו של נשיא בית המשפט המחוזי או הבא במקומו בבואו לאשר צו כאמור לשמש כ"פה לעציר" ולבחון את החומר המובא בפניו בצורה מעמיקה ויסודית. כן נקבע כי המבחן אותו יש ליישם הינו מבחן הסתברותי של "קרוב לודאי שהעצור יבצע עבירות חמורות אלא אם תוגבל חירותו על דרך מעצר" וכי על בית המשפט לבחון האם אין חלופה פוגענית פחות בעצור שתוכל להגשים את תכלית המעצר (ראו בעניין פדרמן הנ"ל ובעניין פחימה הנ"ל).
מחומר הראיות עולה תמונה של סכנה ממשית הנשקפת מן המערערים לביטחון המדינה והציבור. נחה דעתי כי בעניינם של המערערים מתקיימים מבחני הפסיקה וכי די בו בחומר הקיים בעניינם בכדי להצדיק היה את אישור צווי המעצר המינהליים. מסכים אני גם עם עמדתו של בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין אין בחלופות המעצר אשר הציעו המערערים בכדי ליתן מענה מספק לצורך הביטחוני ולמניעת הסכנה הנשקפת מן העוררים וכי אין מקום בשלב זה לקצר את התקופה שנקבע בצו שר הבטחון.
אי לכך נדחה הערעור.
ניתן היום, ט"ז באלול התשס"ח (16.9.2008).
ש ו פ ט