עמ"מ 7874-23 עמ"מ 7874-23

ביום 7.11.2023 ניתנה החלטה שבה התבקשו הצדדים להליך להתייחס לשאלת סיווגו: אם כערעור בזכות או ברשות. לא הוגשה תשובה מטעם בעלי הדין.

בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית המשפט המחוזי בפש"ר 66217-11-15 מיום 1.8.2023, שבה הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש. כמו כן דחה בית המשפט את בקשת החייב למתן הפטר.

לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), הנפגע מ"צו בפשיטת רגל" שניתן על ידי בית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה רשאי לערער עליו לבית משפט זה. "צו בפשיטת רגל" פורש בפסיקה כצו מרכזי בהליך פשיטת הרגל, הניתן במסגרת הפעלת סמכותו הייחודית של בית המשפט בענייני פשיטת רגל (ראו, למשל, בש"א 992/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה, פ"ד מו(2) 749 (1992)). בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי צו המכריז על חייב כפושט רגל, או צו שמבטל הכרזה כאמור, מהווים "צו בפשיטת רגל", שהערעור עליהם הוא בזכות (ראו, למשל, ע"א 6252/21 כוכבי נ' הכונס הרשמי, פסקה 6 לפסק הדין (19.9.2021); ע"א 2604/20 עודה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (9.12.2020); רע"א 7223/23 פלונית נ' פלוני (12.12.2023)). מנגד, החלטות אחרות שניתנו בהליך פשיטת רגל שאופיין דיוני אינן מהוות צווים בפשיטת רגל, ועל כן, שאלת סיווגן תיבחן לפי ההבחנה המקובלת בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" (ראו, למשל, רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מו(3) 811 (1992)).

בענייננו, כאמור, בהחלטת בית המשפט נקבע כי הליך פשיטת הרגל יבוטל. החלטה זו מהווה "צו בפשיטת רגל", ועל כן, הערעור עליה הוא בזכות. בנסיבות אלה, זכות הערעור משתרעת על כל חלקי ההחלטה, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה אם גם חלקה השני של ההחלטה – שדחתה את בקשת המבקש למתן הפטר – מהווה אף היא צו בפשיטת רגל.

על כן, סיווג ההליך ישונה לערעור בזכות. המבקש ייקרא מעתה "המערער".

המזכירות מתבקשת לשנות את הסיווג כאמור, ובהתאם לכך לעדכן את סכומי האגרה והערובה שיש להפקיד במסגרת ההליך. המערער יסדיר את תשלום האגרה והערובה עד ליום 15.1.2024.

החלטה זו תתויק גם בתיקי השופטים.