עמ"מ 8579-23 עמ"מ 8579-23

בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא ר' שפירא), החליט לאשר את החלטת שר הביטחון להורות על מעצרו המינהלי של המערער למשך חצי שנה.

המערער טוען בערעור, באמצעות באת-כוחו, כי בית המשפט המחוזי טעה בהערכת המסוכנות הנשקפת ממנו. לדבריה, אין לזקוף לחובתו את העובדה שבחקירתו לא ראה להסתיר את תמיכתו במדינה האיסלמית, בהקשר של החלק הדתי. לחלק הפוליטי, הוא מתנגד. המערער הדגיש כי איננו פעיל. אלא שלא בכך מתמצה המסוכנות, כעולה מטיעוני ב"כ המשיב, לגבי אמל"ח ועוד. לא בחופש הביטוי עסקינן. עיון בחומר סודי העלה בבירור כי המסוכנות – ממשית. עת המלחמה הנוכחית, מכבידה עוד בהקשר זה. עוד טען המערער, שלא כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, טיעוני באת-כוחו לא התבססו על דלוּת הראיות; הטיעונים התמקדו בהעדר עבר פלילי ובסתירה שבין הפרפרזה של החומר החסוי (המראה לכאורה תוצאת שקר לגבי בדיקת הפוליגרף במלואה), לבין חומר החקירה המראה תשובה שלילית רק לגבי שאלה אחת מבין חמש השאלות שהופנו למערער. גם טענה זו, אליה נדרש ב"כ המשיבה בטיעונו, דינה לדחייה. לכישלון במתן מענה אמיתי לשאלה אם ברשות המערער אמל"ח, יש משקל משמעותי. מטבע הדברים, מחמת החיסיון אין ניתן לפרט יותר, מעבר למה שנאמר במהלך הדיון באולם. כך גם במה שנוגע לטענה שלא ננקטו מספיק פעולות כדי להפחית מן הפגיעה בחירותו של המערער. אמת נכון הדבר, עבר פלילי אין למערער, אבל אין זו חזות הכל, ומסוכנותו, כאמור, ניכרת. לפרפרזה שניתנה, יש אחיזה איתנה בחומר החסוי.

בגמר הדיון, הערתי את אשר הערתי, גם על הכרח בל יגונה להקפיד על הסודיות. מכל מקום, בחומר הסודי יש מענה הולם לטענות שבערעור. בית המשפט המחוזי עשה מלאכתו נאמנה, דן ושקל, הכרעתו נכונה; כך גם לגבי המועד שנקבע לביקורת תקופתית על הליך המעצר (יום 13.2.2024, שעה 09:00).

הערעור נדחה אפוא בזאת.