ענמ"ש 3118/97 הלוי מיכל נ. קמארה אביעד-הממונה על תשלום גימלאות לחברי הכנסת

זו... יופחת כל סכום שבו עולה הקצבה לפי החלטה זו בצירוף הקצבה האמורה על 70% מהמשכורת הגבוהה ביותר המשמשת בסיס לחישוב אחת הקצבאות, ואם הגיע לגיל 60, יופחת כל סכום שבו עולה הקצבה לפי החלטה זו, בצירוף הקצבה האמורה, על המשכורת הקובעת; ואולם, מקום שנקבעה בחיקוק, הוראה על פיה ישולם לזכאי לשתי קצבאות סכום גבוה יותר, ינהגו על פי אותה הוראה".

להלן מצויה בהחלטת חברי הכנסת גם הוראת סעיף 26א המאזכרת את סעיף 26, וכה נאמר בה:

"26א. על אף האמור בסעיפים 25 ו26- לא תופחת קצבתה של אלמנה זכאית, שאין עמה שאירים נוספים הזכאים לקצבה, לסכום הקטן מ40%- מהמשכורת הקובעת".

וסעיף 27, הנזכר אף הוא בסעיף 23(א) קובע לאמור:

"27(א) חבר הכנסת לשעבר רשאי להוון עד עשרים וחמישה אחוזים מקצבתו לתקופה של 10 שנים;

(ב) בהיוון על פי סעיף קטן (א) יהוון, ממועד ההיוון ועד תום עשר שנים מאותו מועד, האחוז הקובע מהקצבה המגיעה לחבר הכנסת לשעבר אילולי ההיוון, כפי שקצבה זו משתנה מזמן לזמן, ולא יביאו בחשבון כי לחבר הכנסת לשעבר לא משתלמת הקצבה או חלק ממנה עקב הוראות סעיפים 25 או 26.

(ג) חבר הכנסת לשעבר אשר הקצבה שהוא זכאי לה בחודש פלוני הוונה בחלקה, ועקב הוראות סעיפים 25 או 26 לא ניתן לנכות מאותה קצבה את האחוז הקובע שהתהוון כאמור בסעיף קטן (ב), כולו או מקצתו, ישלם לאוצר המדינה לא יאוחר מהיום האחרון לחודש שלאחר החודש האמור את הסכום שלא ניתן לנכותו".

4.טענת המערערת פשוטה היא בתכלית. סומכת היא על סעיף 23(א) להחלטת חברי הכנסת, לאמור, שמקרא מפורש הוא ש"הקיצוץ" או ההפחתה שנעשו בקצבתו של המנוח מכח סעיף 26 לאותה החלטה אינם חלים על הקצבה המגיעה לה עם פטירתו. לשון הסעיף - כך טוענת המערערת - תואמת גם את תכליתו, והיא להיטיב עם שאיריו של הנפטר, נושא המשרות השלטוניות, שויתר בחייו על תמורה כספית גבוהה שיכול היה לזכות בה בשוק הפרטי. מנגד טוען המשיב שאכן עם פטירתו אין ה"קיצוץ" או ההפחתה שנעשו בקצבתו של בעלה של המערערת חלים על קצבתה, אלא מכאן ואילך נפתח לה "חשבון חדש" בגדר סעיף 26 להחלטת חברי הכנסת, שכן היא נחשבת "זכאי" לפי אותו סעיף; ולאחר שהמערערת מקבלת הכנסה משתי הקצבאות כ"זכאי" שוב חלים עליה ה"קיצוץ" או ההפחתה כ"זכאית" עצמאית. עוד טוען המשיב שיש לפרש את סעיף 23 להחלטת חברי הכנסת בתיאום עם סעיף 17 להחלטת השופטים, אשר על כן גם אם תזכה המערערת בערעורה, ילקח ממנה פרי זכייתה מכח החלטה אחרונה זו. לבסוף טוען המשיב שעמדתו תואמת את המדיניות שביסוד החלטת חברי הכנסת, החלטת השופטים וחוקי הגימלאות בכלל, שהזכאי לשתי קצבות לא יזכה בקצבה ששיעורה עולה על סכומה של משכורת מלאה אחת.

לאחר ששקלתי בדבר נראה לי שהדין עם המשיב, וכי חרף הניסוח המסורבל של החלטת חברי הכנסת, והחלטת השופטים, אין הפרשנות הנכונה של הסעיפים הרלבנטיים יכולה להיות מוטלת בספק.

5.בראש ובראשונה אין זה, לכאורה, מתקבל על הדעת כי בהעדר נסיבות מיוחדות (שעניינן בעיקר בנסיבותיו של השאיר עצמו), יזכה השאיר בקצבה ששיעורה יעלה על הקצבה שהמנוח עצמו היה זכאי לה; שנית, מעיון בהוראות סעיפים 16 ו17-(א) להחלטת השופטים אך ברור הוא ששאיריו של מי שהיה זכאי לקצבאות כפולות כחבר כנסת וכשופט לא יזכו אלא בקצבה ששיעורה שווה למשכורת הקובעת (בלשון סעיף 17(א): "יופחת כל סכום שבו עולה הקצבה לפי החלטה זו בצירוף ההכנסה האמורה על המשכורת הקובעת"). זה נוסחם של הסעיפים האמורים:

"16 לשאיריו של נושא משרה שיפוטית לשעבר תשולם מיום פטירתו של נושא המשרה לשעבר הקצבה שהיתה משתלמת לו, ולענין זה לא תבוא בחשבון הפחתה שהופחתה מקצבת נושא המשרה השיפוטית לשעבר עקב הוראות סעיפים 17 או 21.

17(א) זכאי לקצבה לפי סעיפים 3(ב), 14 או 16 שיש לו הכנסה ממשכורת או מקצבה המשתלמת לו מאוצר המדינה שלא על פי החלטה זו... יופחת כל סכום שבו עולה הקצבה על החלטה זו בצירוף ההכנסה האמורה על המשכורת הקובעת".

טוען פרקליט המערערת כי היא לא ערערה על החלטה של הממונה על גימלאות השופטים, וכי על כן שומה עלי להתעלם מטענות המשיב בענין זה. עוד טוען הוא שיש להבחין בין הוראותיו המפורשות של סעיף 17 להחלטת השופטים הנעדרות מהחלטת חברי הכנסת. בשתי טענות אלו לא מצאתי ממש. אשר לטענה הראשונה: אם אמנם משפיעות ההוראות שבהחלטת השופטים על פרשנותן של הוראות החלטות חברי הכנסת, רשאי אני להיזקק אליהן גם שלא בגדר ערעור על החלטת הממונה על גימלאות השופטים. אשר לטענה האחרת. יש לראות את החלטת חברי הכנסת ואת החלטת השופטים כעוסקות באותה מאטריה והיא - כיצד יש לחשב את זכויותיו של שאירו של נושא משרה שיפוטית לשעבר שכיהן גם כחבר כנסת, ואין אלה אלא שני צדיו של אותו מטבע, כאשר תכנה של כל אחת מן ההחלטות משפיעה במישרין על תכנה של האחרת. משנקבע בסעיפים 16 ו17-(א) להחלטת השופטים שקיים "גג" לקצבה לה זכאי השאיר שיש לו הכנסה משתי קצבאות, שוב אין זה מתקבל על הדעת שהגג "יעלם" מקום שבו באים לדון בשיעור הקצבה מצד החלטת חברי הכנסת.

6.אמת נכון הדבר שרצוי היה שהחלטות חברי הכנסת והשופטים תנוסחנה באותה לשון, למען תהיינה כוונותיהן ברורות כבר למקרא ראשון; עם זאת נראית לי עמדתו של המשיב מעוגנת היטב גם בלשונה של החלטת חברי הכנסת; כאן מגיע אני לטפל ברובד נוסף של טענות המשיב והוא שהמערערת נחשבת היא עצמה "זכאי" לפי סעיף 26 להחלטת חברי הכנסת.

כזכור, מסכים המשיב לטענת המערערת שאין להפחית מהקצבה המשתלמת לשאיריו של חבר הכנסת גם את ההפחתה לפי סעיף 26 להחלטת חברי הכנסת, אך לטענתו מוחזרת ההפחתה מכח סעיף 26 להחלטה זו, שחל במישרין גם על המערערת (וזאת בדומה לטכניקה הנהוגה בענין זה בסעיפים 16 ו17-(א), להחלטת השופטים). בדין הפנתה אותי גב' אלשטיין בשם המשיב להוראות סעיפים 2(א), 6, 13, 14, 15, 16, 26ב ו27-א להחלטת חברי הכנסת שיוחדו ל"חבר כנסת" ולא לשאיריו ולהוראות אחרות שבהחלטה זו החלות על "זכאי", לרבות שאיריו של חבר הכנסת: סעיפים 17, 18, 19(א) ו23-(א). אכן אפשר למצוא בהחלטת חברי הכנסת גם שימוש בדיבור "שאירים הזכאים לקצבה" (סעיף 20(א)) ו"אלמנה זכאית", מקום בו היה צורך להתייחס אליה במיוחד (סעיף 28), אך אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שסעיף 26 להחלטת חברי הכנסת משתרע גם על שאיריו של חבר הכנסת; הוכחה חותכת לכך נמצא בסעיף 26א הוא עצמו המסייג את הוראות סעיפים 25 ו26- לגבי "אלמנה זכאית", אות הוא שסעיף 26 עצמו חל גם על שאיריו של הזכאי לקצבה.

כפי שהסבירה פרקליטת המשיב הסבר היטב, קיים הגיון בפרשנות זו המשתלבת במטרת החקיקה. טול, למשל, חבר כנסת שהיה זכאי לקצבה, וזו הופחתה באופן משמעותי בשל היותו באותה עת גם עובד המקבל משכורת מקופה ציבורית (סעיף 25(א)). אילו נכנס שאירו של חבר הכנסת בנעליו, היתה קצבתו מופחתת באותו שיעור על אף שהוא עצמו אינו עובד. מאידך גיסא, במקרה ההפוך, שבו חבר הכנסת לא עבד אך שאירו מקבל משכורת מקופה ציבורית, תופחת קצבתו מכח סעיף 26 להחלטת חברי הכנסת; והוא הדין בסעיף 27 להחלטת חברי הכנסת הקובע את זכותו של חבר הכנסת להיוון עד 25% מקצבתו. שאז קצבתו תפחת בהתאם לכך; אך סעיף 23 להחלטת חברי הכנסת משחרר את השאיר מן ההפחתה שמקורה בהיוון, הואיל וסעיף 27 חל רק על חבר הכנסת ואינו חל על "זכאי" שהינו שאיר. הוא הדין במקרה שלפנינו: מכח סעיף 23(א) להחלטת חברי הכנסת, זכאית המערערת לקצבתו המלאה של בעלה המנוח ללא כל הפחתה שהופחתה מקצבתו. אך זוהי רק תחילת הדרך ולא סופה; שכן יש גם לבחון לאחר מכן אם יש מקום להפחית את הקצבה המשתלמת לה עקב קצבה נוספת המשתלמת לה מאוצר המדינה; לפיכך, הואיל והמערערת מקבלת גם קיצבה מכח היותו של ד"ר בנימין הלוי ז"ל שופט של בית המשפט העליון, הרי שהיא זכאית לקצבה המוגבלת בגג שנקבע לה בסעיף 26.

לא מצאתי מקום לדון בטענות אחרות שהעלו הפרקליטים לפני, בין משום שלא מצאתי בהן ממש ובין משום שלא מצאתי שהן רלבנטיות לפסק דיני.

הערעור נדחה.

נוכח הנוסח המסורבל של ההחלטות הרלבנטיות לא יהיה צו להוצאות.