בבית המשפט העליון
ע"א 10002/02
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערערים:
1. יצחק ויסוקר
2. דבורה אורלי
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בנק הפועלים בע"מ
2. דובינסקי גבי
3.דובינסקי את דיאמנט בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.10.02 בת.א. 825/95 שניתן על ידי כבוד השופט ד. ביין
בשם המערערים: עו"ד אילן אורלי
בשם המשיב 1: עו"ד גדעון שרויאר
פסק-דין
השופטת א. פרוקצ'יה
1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד. ביין) בו נתקבלה תביעת המשיב 1 (להלן – "הבנק") נגד המערערים, ונדחו הודעות צד ג' של המערערים כנגד המשיבים 2 ו-3.
2.בשנת 1993 הוקמה המשיבה 4, ושותפים להקמתה היו המערערים והמשיבים 2 ו-3. החברה פעלה בשנים 1993 ו-1994 עד אשר בדצמבר 1994 נוצר קרע בין השותפים והיא חדלה לפעול. במהלך פעילותה, צברה החברה חובות לבנק, וב-1995 הגיש הבנק תביעה כספית על סך של כ-1.2 מליון ₪ כנגד המערערים והמשיבים 2 ו-3 בגין חובות שהחברה צברה, תוך שהסתמך לצורך כך על כתבי ערבויות בלתי מוגבלות בסכומים, החתומים על ידיהם. המשיבים 2 ו-3 הגיעו לפשרה עם הבנק ולאחר הגשת הערעור הגיע גם המערער 1 להסדר פשרה כאמור. נותרה המערערת חלוקה עם הבנק ועניינה עומד בפנינו.
3.השאלות העיקריות שעמדו במחלוקת בין הבנק למערערים היו כדלקמן: האם חרג הבנק מנוהליו ועקב כך חייב את חשבון החברה שלא כדין ושלא על פי זכויות החתימה המוגדרות, והאם הדבר מביא לכך שאין למעשה יתרת חובה בחשבון; האם המערערים חתמו על כתב ערבות בלתי מוגבלת לחובות החברה; לחילופין, האם המשיב 2 החתים את המערערים במירמה על כתב הערבות.
4.בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת הבנק ופסק נגד המערערים. הוא קבע, בעיקרם של דברים, כי טענת הזיוף של כתב הערבות הבלתי מוגבלת נזנחה, וכי המערערים לא הוטעו ביחס למהות המסמך עליו חתמו, וחזקה עליהם כי הבינו וידעו אל נכון את תוכנו. עדי הבנק והמשיב 2 תיארו את מעמד החתימה על כתבי הערבות ואת הרקע לנטילת האשראי שהצריך חתימה כאמור, ובמכתבה מיום 7.12.94 של המערערת לבנק היא ציינה כי חובות החברה לבנק מובטחים בערבויות אישיות של ארבעת בעלי המניות. בית המשפט קבע עוד כי השתכנע בנכונותו של החוב, וכי המערערים לא הביאו הוכחה משכנעת לטעות בדרישת הבנק בהקשר לכך. בית המשפט קיבל את טענות המערערים כי היו בפעולות הבנק סממנים של רשלנות, כגון איבוד חוזר ונישנה של טופסי פתיחת חשבון וסטייה מנוהלים שהבנק קבע לעצמו, כמו גם סטייה מכללי החתימה. אולם חרף סטיות אלה, קבע כי החוב הנתבע על ידי הבנק הוא נכון ואמיתי. בהקשר לכך נקבע עוד כי המערערים ושאר בעלי המניות של החברה עצמם לא הקפידו בענינים כגון זכות חתימה או חריגה ממסגרות אשראי וכן לא הוכח כי כספים שנמשכו מהבנק נועדו לצרכים אחרים מאשר צרכי החברה. בית המשפט קיבל את התביעה בניכוי כל סכום שנגבה על חשבון החוב מהצדדים השלישיים, דחה את הודעות צד ג', וקבע את שיעורי החוב ביחסים שבין השותפים בינם לבין עצמם.
5.בערעורה, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא בקביעותיו ביחס לתקפותם של כתבי הערבות. לטענתה, בית המשפט העריך הערכה שגויה את הראיות שהובאו בפניו, ולא אמד בצורה נכונה את הסתירות הרבות שבעדויות עדי הבנק לעומת העדויות המהימנות של המערערים. כן נטען, כי טעה בית המשפט כאשר קבע מצד אחד, שהבנק חרג מנוהלי החתימה, ומצד שני קבע כי החוב הנתבע על ידי הבנק הוא נכון, ולא ראה לקזז משיעור החוב שנתבע על ידי הבנק את אותם חיובים שנעשו בסתירה לנוהלים.
6.הבנק משיב לטענות המערערת בטענה, ראשית, כי מדובר בערעור שעיקרו עובדתי, ואינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור. שנית, בעבר המערערת הודתה בקיום החוב ובקיום הערבות, ומעולם לא היו לה טענות מהותיות בנוגע לאופן ניהול החשבון, למעט ליקויים פורמליים בביצוע מספר פעולות. המערערת אישרה כי פעילות מנהל החשבונות יאיר אורלי היו על דעתה וכי הוא היה בקשר ישיר יומיומי עם הבנק ולא העלה מעולם כל הסתייגות מן הפעולות שנעשו בחשבון, ואישר בהתנהגותו פעולות אלה. יצויין בהקשר זה כי יאיר אורלי לא הוזמן להעיד במסגרת ראיות ההגנה.
7.דין הערעור להידחות. הצדק עם עמדת הבנק כי מדובר בערעור שעיקרו עובדתי, בו מבקשת המערערת להשיג על קביעות שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שתשתית הראיות נפרשה בפניה לפרטיה ונקבעו ממצאים על פיה. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט לפרטי פרטים, ניתח את כל השאלות העובדתיות אמד והעריך את הראיות שהובאו בקשר אליהן, וקבע את ממצאיו על פיהן. אין כל סיבה והצדקה לסטות מהממצאים שנקבעו, המבוססים על התרשמות כוללת ממכלול הראיות שהובאו, ודין טענות הערעור המבקשות לפתוח שאלות עובדתיות לדיון מחודש להידחות.
גם דין טענת המערערת, לפיה שגה בית המשפט בכך שלא קיזז מהחוב אותם סכומים שחוייבו בחשבון תוך חריגה מנוהלי הבנק להידחות. אמת הדבר, כי על מוסד בנקאי להקפיד הקפדה יתירה בביצוע הנוהלים החלים עליו, כדי שלא תצא תקלה מתחת ידיו, וכדי שישמרו כללי פעולה אשר יבטיחו את האינטרס הלגיטימי של הלקוח. בהפרת הכללים עשוי הבנק לפעול בסטייה מעקרונות מינהל בנקאי תקין, אולם מכאן ועד לביטול חיובים בחשבון לקוח מקום שנעשו אגב סטייה מנוהלים, המרחק עשוי להיות רב. לצורך כך נדרש להראות כי דבק פסול מהותי בפעולה שנעשתה וכי החיוב בחשבון בוצע שלא מטעמו של הלקוח או למטרה הזרה לעניינו. בנסיבות ענין זה קבע בית המשפט כי חיובי החשבון נעשו כולם מטעמה של החברה, לצרכיה ולקידום ענייניה, וכי מי שפעל מטעמה במשיכת הכספים למטרות החברה היה בעל תפקיד בחברה ומי שהיה בקשר יומיומי עם הבנק, ומודע בלא עוררין לכל מהלך ממהלכיו. במצב דברים זה, סטייה מנוהלי הבנק שלא השפיעה באורח מהותי על משיכות הכספים שבוצעו בחשבון, אינה צריכה להשפיע על גובה החוב הנתבע על ידי הבנק ואין להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי אין להפחית מן החוב עקב סטייה כאמור, וכי שיעורו של החוב כפי שנתבע על ידי הבנק הוכח כנדרש.
8.לאור האמור, דינו של הערעור להידחות. המערערת תשלם לבנק, המשיב 1, את הוצאות הערעור בסכום כולל של 20,000 ₪.
ניתנה
היום, ב' בחשון תשס"ה (17.10.04).
ש ו פ ט
ת ש ו פ
ט ש ו פ ט