עע"מ 10065/04 מר מרדכי גבעון נ. מחלקת עבודות ציבוריות ,משרד התחבורה

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' דותן ), בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים. במסגרת הערעור הוגשה הבקשה למתן סעד זמני שבפניי.

ואלו הן, בקצרה, העובדות המפורטות בפסק הדין: המבקש מנהל מזה כעשור משתלה הפועלת לצידו של כביש 443. בעת שהורחב הכביש בשנת 1996 נחסמה הירידה שהיתה מהכביש למשתלה. בשנת 1997 נעתרה המשיבה 1 לבקשת העותר והכשירה מפרץ סלול בצד הכביש על מנת לאפשר כניסת כלי רכב למשתלה. כך היה המצב עד שנת 2002 עת החליטה המשטרה, היא המשיבה 2, למנוע את כניסתם של רכבים למפרץ. החלטת המשטרה התבססה על הערכה שקבעה כי קיים סיכון תעבורתי בכך שכלי הרכב הנוסעים בכביש 443 נכנסים ויוצאים מהמפרץ. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לענינים מינהליים.

בית המשפט לענינים מינהליים דחה את העתירה. בית המשפט ציין כי על פי האמור בחוות הדעת מטעם המשטרה קיים סיכון בטיחותי לשלום המשתמשים בכביש עקב כניסת כלי הרכב למפרץ. בית המשפט מצא כי הערכת המשטרה בחוות הדעת הינה סבירה ועל כן אין מקום להתערבות בהחלטתה המקצועית למנוע את השימוש במפרץ. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותה של המשיבה 1, אשר הכשירה את השימוש במפרץ, אך קבע כי אין בהתנהלות חריגה זו כדי למנוע את אכיפת החוק על ידי המשטרה. משכך, דחה בית המשפט את העתירה.

בבקשתו למתן סעד זמני טען המבקש כי סיכויי הצלחתו בערעור הינם גבוהים וכי יש ליתן סעד זמני כדי לשמר את המצב הקיים עד להכרעה בערעור. המבקש טען כי בית המשפט קמא שגה בכך שנמנע מלהפעיל ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות שכן החלטה זו הינה בלתי סבירה ופוגעת בו באופן בלתי מידתי. כן טען המבקש כי ייגרם לו נזק רב אם יימנע השימוש במפרץ שכן בכך תפגע פרנסתו בצורה אנושה ואין להסב לו פגיעה זו, המשנה את המצב הקיים בשטח, כל עוד לא הוכרע עניינו באופן סופי.

בתגובתן לבקשה טענו המשיבות כי השארת מצב הדברים הקיים על כנו מקימה מפגע בטיחותי המעמיד חיי אדם בסיכון. לטענת המשיבות, אינטרס השמירה על חיי אדם גובר על כל אינטרס כלכלי שיש למבקש. המשיבות הוסיפו וציינו בתגובתן כי קיימת כיום דרך חלופית למשתלה שמנהל המבקש. אכן, דרך זו אינה מובילה למשתלה ישירות מכביש 443 אך מדובר בדרך טובה שהמשיבה 1 אף הציעה לשפרה אך המבקש דחה את ההצעה.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. גם אם אניח כי סיכויי הערעור אינם נמוכים – ואיני מביעה דעה בענין זה – הרי שמבחינת מאזן הנוחות ידן של המשיבות היא על העליונה. נראה כי מבחינת מאזן הנוחות גובר משקלו של הצורך למנוע את הסיכון התעבורתי עליו עמדו המשיבות על פני החשש מהנזק הכלכלי שעלול להיגרם למבקש כתוצאה מחסימת כניסת כלי הרכב למפרץ. לכך יש להוסיף כי, כפי העולה מתגובת המשיבות, קיימת דרך חלופית לעסקו של המבקש וכן יש לציין כי אין מדובר בשינוי בלתי הפיך. בנסיבות אלו, אין אני רואה ליתן סעד זמני לתקופת הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.