עע"מ 10171/09 מדינת ישראל-שר הפנים נ. סלים גריס אעמיה

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ 492/05, לפיו נתקבלה עתירת משיב 1 (להלן 'המשיב') למתן רישיון ישיבת קבע בישראל.

בית משפט קמא הורה למבקשת בפסק הדין נשוא הערעור ליתן למשיב מעמד של תושב קבע בישראל. זאת, על בסיס קביעתו כי הלה התגורר במזרח ירושלים לפני עריכת מפקד האוכלוסין במזרח ירושלים בשנת 1967 ובמהלכו – המועד שנקבע על פי דין לקבלת מעמד של תושבות.

לטענת המבקשת סכויי הערעור גבוהים בעטיים של שלושה

נימוקים עיקריים: האחד, המשיב עתר לקבלת מעמד של תושב קבע בשיהוי של 38 שנים, מבלי שהרים את נטל ההוכחה הכבד המוטל על מי שלא התפקד במפקד האוכלוסין בירושלים בשנת 1967. השני, בפנינו 2 פסק דין סותרים שניתנו על ידי בית משפט קמא. בפסק הדין הראשון עתירת המשיב נדחתה וזאת בהתבסס על הראיות המנהליות לפיהם המשיב לא התגורר במועדים הרלוונטיים לקבלת מעמד בישראל. לאחר מתן פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון (עע"ם 6909/06) אשר קבע בהתבסס על ראיות חדשות שהוגשו, כי על בית המשפט המנהלי ליתן החלטה משלימה באם פסק הדין עומד על כנו או שיש לשנותו. בפועל, כך נטען,

בית משפט קמא נתן פסק דין חדש הסותר את פסק הדין הראשון. השלישי, נעוץ בפגמים דיונים שנפלו בהליך. המשיב הגיש ראיות נוספות לאחר פסק הדין הראשון מבלי שניתנה למבקשת הזדמנות להגיש כתב תשובה ולהציג את עמדתה, הגם שהיא מודה שאחרה בהגשת תגובתה.

באשר למאזן הנוחות הודגש כי המצב נכון להיום הוא כי במשך 38 שנים למשיב אין מעמד בישראל וכי מתן מעמד כיום יגרום לקבלת זכויות שונות, להם המשיב אינו זכאי על פי דין.

מנגד, סבור המשיב כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא וכי אין המדובר בפסקי דין סותרים. בית המשפט העליון הורה לבחון את הראיות ואפשר לשנות את פסק הדין באם הדבר נדרש ועל כן בית המשפט קמא פעל כנדרש. באשר לפגמים הדיונים הודגש כי ניתנה למבקשת הזדמנות להגיב לראיות ופסק הדין ניתן 3 חודשים לאחר המועד שנקבע למתן תגובה שכאמור לא ניתנה. באשר למאזן הנוחות נטען כי המשיב זכאי להינות מפסק הדין וכי לא יהא קושי לשנות את המצב באם הערעור יתקבל.

2.

פסק דינו של בית משפט קמא נשען על ממצאים עובדתיים. בית משפט קמא אפשר למבקשת להתייחס לראיות, אולם מחדליה הובילו לתוצאה שניתן פסק דין ללא התייחסות נאותה לראיות. שקול אחרון זה פועל נגד קבלת הבקשה. אינני מתעלם מהאפשרות שדחיית הבקשה תוביל לכך שהמשיב יזכה בזכויות כלכליות שונות, בעוד סבורה המבקשת בסופו של הליך עמדתה תתקבל. מנגד,

יש ליתן משקל לטענה כי מדובר בשינוי סטטוס לאחר עשרות שנים בהם לא היה לעותר מעמד. אולם העותר התגבר על המשוכה בהצעתו החלופית לפיה יקבל אשרה א/5 עד למתן החלטה בערעור. המדינה נתבקשה להגיב להצעה זו, אך לא מצאתי בדבריה הסבר משכנע מדוע אין להיעתר להצעה זו. לדעתי ההצעה טומנת בחובה איזון ראוי בין האינטרסים של שני הצדדים.

3.

החלטתי איפוא, כי בשלב זה על המבקשת להנפיק למשיב אשרת א/5 עד למתן החלטה אחרת בערעור. בכפוף לאמור הבקשה מתקבלת.