עע"מ 1019/22 תנו לחיות לחיות נ. מנהל השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות ופ

1.

לפניי בקשת המערערת למתן צו מניעה זמני, שהוגשה בד בבד עם ערעורה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 24.1.2021 (השופטת י' טויסטר ישראלי ), ב-עת"מ 15052-12-21.

בית המשפט קמא דחה את עתירת המערערת נגד החלטת המשיב בהתאם לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה-1985 ותקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בעלי-חיים), תשל"ד-1974, להורות על המתתן של 12 ציפורים מסוג קנריות.

2.

ביום 6.12.21 הוברחו לישראל דרך ירדן, על ידי פלסטיני תושב חברון, 16 קנריות שהוחבאו במכנסיו ובגרביים צמודות שעל גופו. המבריח נתפס על ידי מפקח של משרד החקלאות במעבר גשר אלנבי, תוך שבמועד התפיסה ארבע מתוך הקנריות נמצאו מתות. משירדן סירבה לקבל חזרה את הקנריות, בהתאם ל"צו השמדת בעלי כנף" שנחתם ביום 6.12.2021 על ידי המשיב, הן הועברו למכון הווטרינרי בבית דגן לצורך המתתן.

המערערת עתרה נגד החלטה זו וטענה, בין היתר, כי לא קיים חשד למחלות מידבקות אצל הקנריות; כי המשיב נדרש לשקול שיקולים של "צער בעלי חיים" וצמצום פגיעה בבעלי חיים; וכי המשיב לא בחן כראוי את נסיבות העניין וחלופות אפשריות, ועל כן החלטתו נגועה בחוסר סבירות. מטעמים אלו, נטען שיש לאסור על המשיב להורות על המתת הקנריות ולהעבירן להסגר.

מנגד, המשיב טען בתגובתו כי הקנריות אינן בריאות, ומדינת ישראל מצויה בעיצומה של התפרצות מחלות "שפעת העופות" ו"ניוקאסל", כך שהותרתן בהסגר ממושך מגבירה את הסיכון להפצת מחלות. הובהר, כי ההחלטה מושא העתירה סבירה ומידתית, ובמסגרתה נלקחו בחשבון כלל השיקולים הרלוונטיים. כן הודגש, כי מדובר בהחלטה מקצועית בתחום הרפואה הווטרינרית, המצויה בתחום שיקול דעתו המקצועי של המשיב, ומשכך אין מקום להתערב בה.

בית המשפט קמא דחה את העתירה בפסק דין מקיף ומנומק, וקבע כי לא הוצגה עילה להתערבות בהחלטתו המקצועית של המשיב וכי היא מאזנת כראוי בין האינטרסים הרלוונטיים.

מכאן הערעור והבקשה שלפניי.

3.

תחילה יוער, כי על פי העדכון האחרון במסגרת תגובת המשיב, מתוך 12 הקנריות שנתפסו בחיים במועד ההברחה, נכון למועד זה נותרו בחיים שתי קנריות בלבד. צוין כי הקנריות סבלו ממחלה כרונית פטרייתית של שמרי כיבה, אשר הובילה למותן. עוד הובהר, כי הקנריות נשאו מחלות שונות ומתו חרף אספקת כל צרכיהן הפיזיים, התזונתיים והבריאותיים.

4.

לאחר שעיינתי היטב בטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי עם כל הצער שבדבר – דינה לדחייה.

בעוד שעל פני הדברים נראה היה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, מתגובת המשיבה, הנתמכת בתצהירו של מנהל השירותים הווטרינרים בפועל במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, עולה כי נסיבות הגעת הקנריות לישראל מעוררות חשש כבד בדבר היותן חולות במחלות מדבקות. לכן, "בכל יום" עלולה להתפרץ מחלה נוספת המצויה בשלבי דגירה. עוד הובהר, כי הקנריות מוחזקות בחדר שאינו מבודד, מאחר שהמכון הווטרינרי בבית דגן אינו ערוך לשמש כמקום הסגר; וכי למעשה היעתרות למבוקש רק מאריכה את סבלן שלא לצורך , בין היתר היות שהמחלה הפטרייתית שנמצאה בקנריות שמתו גורמת לסבל משהיא מונעת את ספיגת המזון בגופן ומובילה למצב גופני ירוד.

במקרה אחר ציינתי:

"אין עוררין באשר לחשיבות הרבה בהגנה על בעלי חיים, ויש לברך את המשיבה על מאמציה להגן על שלומם. אולם כנאמר "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג, 1). מקום שבו בעלי החיים מקימים סכנה מוחשית לבריאות הציבור ייתכן שלא יהיה מנוס, למרבה הצער, מפתרון שיפגע בשלומם" ) עע"מ 861/19 מדינת ישראל משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ' "נח" התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים , פסקה 2 לחוות דעתי (26.6.2019) ).

בנסיבות שלפנינו, הדברים נכונים ביתר שאת משהובהר כי בהותרת הקנריות ששרדו עד כה בהסגר יש כדי להציב סיכון לבני אדם ובעלי חיים אחרים, וזאת לצד הארכת סבלן שלהן.

5.

משכך, בהינתן הקביעות שבפסק דינו המפורט של בית המשפט קמא והיקף שיקול הדעת המקצועי הנתון למשיב – שיקול מאזן הנוחות, שיקול סיכויי הערעור, ושילובם של שיקולים אלו, מצביעים לעבר דחיית הבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.2.2022 בטל.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.