עע"מ 1025/07 היילי רגבי נ. יחידת האכיפה - משרד הפנים

1.

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב – יפו (כב' השופטת ש' דותן) דחה עתירה מנהלית שהגישה המערערת 1 (להלן: המערערת ) להורות למשיבים להימנע מהרחקתה מישראל עד שיעלה בידה לאתר את אביה או בן משפחה אחר שיוכל לדאוג לה עם שובה לארץ מולדתה, אתיופיה. על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור ובפניי מונחת עתה בקשה לעכב את ביצוע הרחקתה של העותרת מישראל עד להכרעה בערעור.

2.

המערערת הינה נתינת אתיופיה שלטענתה נולדה ביום 22.11.1988. לדבריה, בילדותה עזב אביה את אתיופיה בשל חשש לחייו והיא נותרה שם עם אמה. בשנת 2003 הגיעה לישראל דרך סיני על מנת לחפש את אביה ולטענתה אכן מצאה אותו וחיה עמו כחודש וחצי ולאחר מכן עברה להתגורר אצל המערערים, אותם הכירה בכנסיה, והתפרנסה מעבודות מזדמנות, כאשר אביה תומך בה. בשנת 2005 עזב אבי המערערת את הארץ ושב לאתיופיה, אולם כעבור זמן קצר, טוענת המערערת, עזב את אתיופיה לאנגליה. כיום אין המערערת יודעת את מקום הימצאו ואין לה כל קשר עמו. המערערת מוסיפה כי קורותיה של אמה כלל אינן ידועות לה והיא אינה יודעת אם זו בין החיים. כך גרסת המערערת. המערערים ביקשו בעתירה המנהלית ובערעור על פסק הדין לשחרר את המערערת ממשמורת על מנת שיהא בידה למצוא באתיופיה אדם שיקלוט אותה עם הגיעה לשם וכן לנסות וליצור קשר עם מי מהוריה. מאז חודש מרץ 2006 שוהה המערערת במשמורת ומסרבת לשוב לארצה.

3.

בית המשפט לעניינים מנהליים ציין בפסק דינו כי בשימוע שנערך למערערת עם מעצרה הראשון בשל שהיה בלתי חוקית בשנת 2004 היא הציגה תעודה של האו"ם בה צוין כי היא ילידת שנת 1981. עם מעצרה השני טענה כי נולדה בשנת 1988. נוכח הסתירה בין שנות הלידה הנטענות על ידה בהזדמנויות השונות נדרשה המערערת לעבור צילום של שורש כף היד אך סירבה. כן סירבה לשתף פעולה בהנפקת תעודת המעבר שתאפשר החזרתה אל ארץ מוצאה. בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם נכונה טענתה בדבר גילה – דבר השנוי במחלוקת בין הצדדים – אין מחלוקת כי כיום אינה קטינה עוד ועל כן אין להידרש לטענות בעתירה ככל שהן נוגעות לנוהל החזקת קטינים במשמורת. בית המשפט קבע כי מאחר ומקום הימצאו של אביה אינו ידוע לה, הרי עיכוב הרחקתה של המערערת מישראל עד שתצליח לאתרו משמעו השארתה בארץ לצמיתות ונראה כי הגיעה לארץ למטרות עבודה, טעם שלא די בו על מנת להותירה בארץ. לאור האמור נדחתה העתירה.

3.

עם הגשת הערעור לבית משפט זה הגישו המערערים גם בקשה לצו ביניים שיורה על עיכוב ההרחקה מישראל. ביום 1.2.07 הוריתי על מתן סעד ארעי שימנע עד להחלטה אחרת את הרחקת המערערת מישראל. המערערים טוענים בבקשה כי התנהלות המשיבים בעניינה של המערערת מעלה שאלות באשר לדרך העבודה של המשיבים בנושא החזקה במשמורת והרחקה של קטינים ובכלל, כפי שמפורט בהרחבה בעתירה. המערערים טוענים עוד כי המשיבים מתבססים על טענות שאינן מבוססות ראייתית ומתעלמים מראיות שונות לרבות אישורים רשמיים לקביעת גילה של המערערת.

עמדת המשיבים היא כי דין הבקשה, כמו גם הערעור כולו, להידחות. לטענתם, חרף טענותיה של המערערת כי היא קטינה, הרי שבחקירתה הודתה כי היא ילידת שנת 1981. עניינה נבחן על ידי בית הדין לביקורת משמורת מספר פעמים וזה דחה את גרסתה ואף סבר שהיא שקרית. אולם, טוענים המשיבים, מעל הכל, היום אין חולק כי המשיבה אינה קטינה ועל כן, ככל שמדובר בטענת הקטינות מדובר בערעור תיאורטי. יתרה מזאת, הם מוסיפים, גם לו היתה המערערת קטינה, הרי שבהתאם להוראות הדין אין מניעה חוקית להרחקה והחזקה במשמורת של קטינים, אשר עוכבו על ידי גורמי האכיפה לאחר שנמצאו שוהים שלא כדין בישראל. מעבר לכך, הם גורסים, המערערים אינם מצביעים על כל זכות העומדת למערערת או על עילה המצדיקה היעתרות לסעד המבוקש – אי הרחקתה מישראל.

4.

החלטתי לקבל את הבקשה לצו ביניים בחלקה. אכן, מתגובתו של המשיב נראה כי התנהלותה של המערערת לוקה בחוסר תום לב והיא עושה כל שביכולתה להאריך את שהותה בישראל. יש ממש גם בקביעת בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה עיכוב הרחקתה של המערערת מישראל עד שתצליח ליצור קשר עם אביה שמקום הימצאו כלל אינו ידוע לה כמוהו כהותרתה בישראל לתקופה בלתי מוגבלת. לא אביע עמדה אשר לסיכויי הערעור, אך אציין כי נראה שהטענות לעניין נוהל הטיפול בקטינים אינן מצריכות עוד דיון משאין חולק כי כיום אין המערערת קטינה. יחד עם זאת, ברי כי הרחקתה של המערערת מישראל מאיינת הלכה למעשה את הליך הערעור ותותיר ריקה מתוכן ממשי את זכות הערעור שניתנה בידה על פי חוק.

לפיכך ניתן בזאת צו ביניים – תחת הצו הארעי מיום 1.2.07 - המורה למשיבים שלא להרחיק את המערערת מישראל עד למתן פסק דין בערעור. מאחר שהמערערת נתונה במשמורת, אני מורה עוד כי הערעור יישמע בהקדם האפשרי.