עע"מ 10371/02 אחמד אבראהים כבהא ראש המועצה המקומית בסמ"ה נ. חוסין סעיד מחמ

בעקבות החלטת המבקשת 2, לקרוא את בית הספר בכפר מועאוויה על שמו של מוכתר הכפר (המבקש 3), ניתלה על חזית בית הספר שלט בו צוין שמו החדש של המוסד החינוכי. בקבלו עתירה מינהלית, שהוגשה לו על-ידי שלושת המשיבים ו-46 עותרים נוספים, קבע בית המשפט המחוזי, כי החלטת המבקשת 2 נתקבלה שלא בדרך המותווית בתקנות חינוך ממלכתי (שם מוסד), תשכ"א-1961, וכן תוך חריגה מן הסייג שנקבע בתקנה 10(3) לתקנות הנ"ל, שלפיו "לא יינתן שם למוסד המכיל - שם של אדם שעודנו בחיים". לנוכח מסקנותיו האמורות הורה בית המשפט למבקשים 1 ו-2, בצו עשה, "לפעול מיידית להסרת השלט המתנוסס ותלוי בתחום בית הספר". בקשת המבקשים לעכב את ביצוע הצו עד להכרעה בערעורם נדחתה. בינתיים הגישו המבקשים את הערעור ולפניי בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין. כן מבקשים הם להחיש ככל האפשר את מועד שמיעת הערעור.

אף שהעתירה שבה ניתן פסק הדין נשוא הערעור הוגשה מטעמם של ארבעים ותשעה עותרים, צירפו המבקשים, כמשיבים לערעורם ולבקשתם שלפניי, רק את שלושת הראשונים מבין כלל העותרים. די היה, לטעמי, בפגם זה כדי להוביל לדחיית בקשתם על הסף. ברם, גם לגופה דין הבקשה להידחות. ככל שבידי להעריך, סיכוייו של הערעור רחוקים מלהיות סבירים. גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים. טענת המבקשים, כי הסרת השלט לאלתר, כמצוות פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, עשויה להיחשב כגורמת "נזק בלתי הפיך" היא, על פניה, חסרת יסוד. ואילו טענתם, כי הסרתו לאלתר של השלט עלולה "להביא להתלהטות הרוחות ולשפיכות דמים", טוב היה לה אלמלא הושמעה מפי המבקשים, שבהיותם נמנים עם מנהיגות הכפר אמורים לפעול למניעת אלימות ולהרגעת הרוחות, בראש ובראשונה בקרב תומכיהם.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. הוא הדין בבקשה להורות על שמיעת הערעור במועד קרוב. בהעדר טעם המצדיק את העדפתו של ערעור זה על פני ערעורים אחרים, ייקבע הערעור לשמיעה בהתאם לסדר הרגיל.